פרשת יתרו • דף פז עמוד ב • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב כָּאן לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ פֶסֶל וְכָל תְמוּנָה, וְכָתוּב שָׁם (שמות לד) פְּסָל לְךְ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים. כְּלוֹמַר, לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ פֶסֶל - לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ תּוֹרָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ וְלֹא אָמַר לְךְ רַבְּךְ. מָה הַטַּעַם? כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵל קַנָּא. אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְהִפָּרַע מִמְּךְ בָּעוֹלָם הַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה רוֹצָה לְהִכָּנֵס לְפָנַי, כַּמָּה מְזֻמָּנִים לְשַׁקֵּר בָּהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לַגֵּיהִנֹּם. שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ וְגוֹ' - שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דבראחרלאתעשהלךפסלוגו' שצריך האדם שלא לשקר בשמו של הקדוש ברוך הוא, ומהו, 'זובריתאותהקיוםהקדושה. שמישמשקר בברית הזו, משקר בשמו של הקדוש ברוך הוא) שֶׁל הַקֶּשֶׁר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּקְשְׁרוּ יִשְׂרָאֵל בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁנִּמּוֹלוּ, וְזֶהוּ הַקִּיּוּם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַכֹּל - לְהִכָּנֵס בִּבְרִית אַבְרָהָם, שֶׁהוּא קֶשֶׁר הַשְּׁכִינָה. וְצָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּר בַּבְּרִית הַזּוֹ, שֶׁמִּי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית הַזּוֹ, מְשַׁקֵּר בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מָה הַשֶּׁקֶר? הוּא שֶׁלֹּא יַכְנִיס בְּרִית זוֹ לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מִכָּאן, (הושע ה) בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ - מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית הַזּוֹ, מְשַׁקֵּר בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁבְּרִית זוֹ אֲחוּזָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָתוּב לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְגוֹ'. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם

ארמית

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כְּתִיב הָכָא לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה. וּכְתִיב הָתָם, (דף פ''ז ע''ב) (שמות לה) פְּסָל לְךָ שְׁנִי לֻחֹת אֲבָנִים. כְּלוֹמַר, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, לָא תַּעְבֵּד לְךָ אוֹרַיְיתָא אַחֲרָא דְּלָא יַדְעַת, וְלָא אָמַר לָךְ רַבָּךְ. מַאי טַעֲמָא. כִּי אָנֹכִי יְיָ' אֱלהֶיךָ אֵל קַנָּא, אֲנָא הוּא דְּזַמִּין לְאִתְפָּרְעָא מִינָךְ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּנִשְׁמְתָא בַּעְיָא לְמֵיעָאל קַמָּאי, כַּמָּה זְמִינִין לְשַׁקְרָא בָּהּ, וּלְעַיְּילָא לָהּ גּוֹ גֵּיהִנָּם. תַּנְיָא, אָמַר ר' יִצְחָק, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ וְגוֹ', דְּבָעֵי בַּר נָשׁ דְּלָא לְשַׁקְרָא בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס''א דבר אחר לא תעשה לך פסל וגו' דבעי בר נש דלא לשקרא בשמיה דקודשא בריך הוא, ומאי איהו, דא ברית את קיימא קדישא דמאן דמשקר בהאי ברית משקר בשמא דקודשא בריך הוא) דְּקִשְׁרָא קַדְמָאָה, דְּאִתְקְשָׁרוּ יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אִתְגְּזָרוּ. וְדָא הוּא קִיּוּמָא קַדְמָאָה דְּכֹלָּא, לְמֵיעָאל בִּבְרִית דְּאַבְרָהָם, דְּהוּא קִשְׁרָא דִּשְׁכִינְתָּא. וּבָעֵי בַּר נָשׁ, דְּלָא לְשַׁקְּרָא בְּהַאי בְּרִית, דְּמַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי בְּרִית, מְשַׁקֵּר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מַאי שִׁקְרָא. הוּא, דְּלָא יֵיעוּל הַאי בְּרִית בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא. כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (מלאכי ב) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. ר' יְהוּדָה אָמַר מֵהָכָא, (הושע ה) בַּיְיָ' בָּגָדוּ כִּי בָּנִים זָרִים יָלָדוּ. מַאן דִּמְשַׁקֵּר בְּהַאי בְּרִית, מְשַׁקֵּר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מִשּׁוּם דְהַאי בְּרִית בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲחִידָא, וּכְתִיב לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְגוֹ'. (שמות כ) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם.