פרשת יתרו • דף פה עמוד א • פסקה 2
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

בְּהַר סִינַי הִתְמַנָּה יְהוּדָה כְּשַׁלִּיט בַּמַּלְכוּת, שֶׁכָּתוּב (הושע יב) וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. (רבי יצחק אמר מכאן, ויהודה עד רד עם אל, השלטון היה בשעה שהאל הזה שולטת מלכותו על הר סיני, באותה שעה מלכותו של יהודה) מַה זֶּה וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן? כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, נֶאֱמָן הָיָה יְהוּדָה לְקַבֵּל מַלְכוּת, וְהִתְחִילָה הַלְּבָנָה לְהָאִיר. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ וְגוֹ'. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (משלי א) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךְ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךְ - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מִי זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל? זוֹ בִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מוּסַר אָבִיךְ - זוֹ הִיא חָכְמָה. וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ - זוֹ הִיא בִּינָה.

ארמית

בְּטוּרָא דְּסִינַי, אִתְמָנָא יְהוּדָה, רוֹפִינֻס בְּמַלְכוּתָא, דִּכְתִּיב, (הושע יב) וִיהוּדָה עוֹד רֵד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. (נ''א רבי יצחק אמר מהכא ויהודה עוד רד עם אל הוי שולטנא בשעתא דהאי אל שליט מלכותיה על טורא דסיני בהאי שעתא שליט מלכותא דיהודה) מַהוּ וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. כַּד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, נֶאֱמָן הֲוָה יְהוּדָה לְקַבְּלָא מַלְכוּתָא, וְשָׁאֲרִי סִיהֲרָא לְאַנְהָרָא. (שמות כ) אָנֹכִי יְיָ' אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וְגוֹ' ר' אֶלְעָזָר פָּתַח, (משלי א) שְׁמַע בְּנִי מוֹסֵר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאן כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דָּא בִּינָה. כְּמָה דִּכְתִּיב, (משלי א) לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה ר' יְהוּדָה אָמַר, מוּסַר אָבִיךָ: דָּא הִיא חָכְמָה. וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: דָּא הִיא בִּינָה.