פרשת בשלח • דף נז עמוד ב • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב (ישעיה נו) הַצַּדִּיק אָבָד. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים, לֹא כָתוּב הַצַּדִּיק נֶאֱבַד, אֶלָּא הַצַּדִּיק אָבָד. מִכָּל אוֹתָם פְּנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא נִמְצָא שֶׁאָבַד אֶלָּא צַדִּיק. אָבַד בִּשְׁנֵי צְדָדִים: אֶחָד - שֶׁלֹּא שׁוֹרוֹת בּוֹ בְּרָכוֹת כְּבַתְּחִלָּה, וְאֶחָד - שֶׁהִתְרַחֲקָה מִמֶּנּוּ בַּת זוּגוֹ שֶׁהִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק אָבַד יוֹתֵר מִכֹּל, וְלֶעָתִיד לָבֹא כָּתוּב (זכריה ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא. צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ לֹא כָתוּב, אֶלָּא צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא. הוּא נוֹשָׁע וַדַּאי, וַהֲרֵי זֶה נִתְבָּאֵר. יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. מַה זֶּה נֶאְדָּרִי? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאְדָּר! אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁשְּׂמֹאל בָּא לְהִזְדַּוֵּג בַּיָּמִין, אָז כָּתוּב נֶאְדָּרִי, תִּרְעַץ, (בכח, שנים, ולעולם וכו') וּלְעוֹלָם זֶה כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׂמֹאל נִמְצָא בְּיָמִין וְנִכְלָל בּוֹ.אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ - כָּךְ זֶה, שֶׁאָדָם נִמְצָא שֶׁנֶּחֱלַק. מָה הַטַּעַם? כְּדֵי לְקַבֵּל עִמּוֹ בַּת זוּגוֹ שֶׁיֵּעָשׂוּ גוּף אֶחָד מַמָּשׁ. כְּשֶׁיְּמִינְךְ, נִמְצָא שֶׁנֶּחֱלַק. מָה הַטַּעַם? כְּדֵי לְקַבֵּל עִמּוֹ שְׂמֹאל. וְכָךְ זֶה הַכֹּל, אֶחָד בְּאֶחָד. וְעַל זֶה בְּאֶחָד מַכֶּה וּמְרַפֵּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יְמִינְךְ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.בֹּא רְאֵה, שִׁירָה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל אוֹתוֹ זְמַן וְעַל הַזְּמַן שֶׁיָּבא לֶעָתִיד, בַּיָּמִים שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב יְמִינְךְ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב. לֹא כָתַב רָעַצְתָּ, אֶלָּא תִּרְעַץ. מַה כָּתוּב בַּתְּחִלָּה? (איכה ב) הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב. בְּאוֹתוֹ זְמַן הִיא תִּרְעַץ אוֹיֵב לֶעָתִיד לָבֹא. וְהַכֹּל כָּךְ הוּא. תַּהֲרֹס קָמֶיךְ - לֹא כָתוּב הָרַסְתָּ, אֶלָּא תַּהֲרֹס. תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךְ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ. הַכֹּל לֶעָתִיד לָבא

ארמית

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבָד. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי, הַצַּדִּיק נֶאֱבַד לָא (דף נ''ז ע''ב) כְּתִיב, אֶלָּא הַצַּדִּיק אָבָד. מִכָּל אִינּוּן אַנְפֵּי מַלְכָּא, לָא אִשְׁתְּכַח דְּאָבַד, אֶלָּא צַדִּיק. אָבַד בִּתְרֵי סִטְרֵי: חַד, דְּלָא שָׁרָאן בֵּיהּ בִּרְכָּאן, כַּד בְּקַדְמִיתָא. וְחַד, דְּאִתְרְחִיקַת מִנֵּיהּ בַּת זוּגֵיהּ דְּהִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אִשְׁתְּכַח, דְּצַדִּיק אָבַד יַתִּיר מִכֹּלָּא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, (זכריה ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ ם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא. צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ לָא כְּתִיב, אֶלָּא צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא. הוּא נוֹשָׁע וַדַּאי. וְהָא אִתְּמַר. (שמות טו) יְמִינְךָ יְיָ' נְאְדָּרִי בַּכֹּחַ. מַאי נֶאְדָּרִי, נֶאְדָּר מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דִּשְׂמָאלָא אַתְיָא לְאִזְדַּוְּוגָא בִּימִינָא, כְּדֵין כְּתִיב נֶאְדָּרִי (ס''א בכח, תרי, ולעולם וכו') תִּרְעַץ, וּלְעוֹלָם הָכִי הוּא בְּגִין דִּשְׂמָאלָא אִשְׁתְּכַח בִּימִינָא, וְאִתְכְּלִיל בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא הָכִי הוּא, דְּבַר נָשׁ אִשְׁתְּכַח דְּאִתְפְּלַג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין לְקַבְּלָא עִמֵּיהּ בַּת זוּגֵיהּ, דְּיִתְעֲבִידוּ חַד גּוּפָא מַמָּשׁ. כַּד יְמִינְךָ, אִשְׁתְּכַח דְּאִתְפְּלַג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין לְקַבְּלָא עִמֵּיהּ שְׂמָאלָא. וְהָכִי הוּא כֹּלָּא, חַד בְּחַד. וְעַל דָּא, בְּחַד מָחֵי וּמַסֵּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יְמִינְךָ יְיָ' תִּרְעַץ אוֹיֵב. תָּא חֲזֵי, שִׁירָתָא דָּא אִתְּמַר, עַל הַהוּא זִמְנָא, וְעַל זִמְנָא דְּאָתֵי, בְּיוֹמֵי דְּיִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דִּכְתִּיב, יְמִינְךָ יְיָ' תִּרְעַץ אוֹיֵב, רָעַצְתְּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא תִּרְעַץ. מַה כְּתִיב בְּקַדְמִיתָא, (איכה א) הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב, בְּהַהוּא זִמְנָא, הִיא תִּרְעַץ אוֹיֵב לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וְכֹלָּא הָכִי הוּא, תַּהֲרוֹס קָמֶיךָ, הָרַסְתָּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא תַּהֲרוֹס. תְּשַׁלַּח חֲרוֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ, כֹּלָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי.