פרשת בשלח • דף נד עמוד ב • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, מֹשֶׁה עָתִיד לוֹמַר שִׁירָה לֶעָתִיד לָבֹא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. אַרְאֶנּוּ? אַרְאֶךְ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא אַרְאֶנּוּ מַמָּשׁ, לְמִי שֶׁרָאָה בַּתְּחִלָּה - אַרְאֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וְזֶהוּ אַרְאֶנּוּ. וְכָתוּב (תהלים נ) אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי. וְאָז, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַ את לַה'. שִׁירָה שֶׁל הַגְּבִירָה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא. שָׁנִינוּ, כָּל אָדָם שֶׁאוֹמֵר שִׁירָה זוֹ בְּכָל יוֹם וּמְכַוֵּן בָּהּ, זוֹכֶה לְאָמְרָהּ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ עוֹלָם שֶׁעָבַר, וְיֵשׁ בָּהּ עוֹלָם הַבָּא, וְיֵשׁ בָּהּ קִשְׁרֵי הָאֱמוּנָה, וְיֵשׁ בָּהּ יְמוֹת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּתְלוּיִים עָלֶיהָ (אות למעלה) כָּל אוֹתָן תִּשְׁבָּחוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁאוֹמְרִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. הַשִּׁירָה, ?, שִׁיר זֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא הַשִּׁירָה שֶׁמְּשַׁבַּחַת הַגְּבִירָה לַמֶּלֶךְ. וּמֹשֶׁה אָמַר מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. לַה' - מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ מֵאִיר לָהּ פָּנִים (שמאירים פני המלך כנגדה). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּל אוֹתָם שְׁמָנִים שֶׁהָיוּ שׁוֹפְעִים, מָשַׁךְ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ כְּנֶגְדָּהּ, מִשּׁוּם כָּךְ מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ הַגְּבִירָה.

ארמית

"וְעַל דָּא תָּנֵינָן, מֹשֶׁה זַמִּין לְמֵימָר שִׁירָתָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב, (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. אַרְאֶנּוּ, אַרְאֶךָ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אַרְאֶנּוּ מַמָּשׁ, לְמַאן דְּחָמָא בְּקַדְמִיתָא, יֶחמֵי לֵיהּ תִּנְיָינוּת, וְדָא הוּא אַרְאֶנּוּ, וּכְתִיב (תהלים נ) אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלהִים, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי. (דף נ''ד ע''ב) וּכְדֵין אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיְיָ'. שִׁירָתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּנֵינָן, כָּל בַּר נָשׁ דְּאָמַר שִׁירָתָא דָּא בְּכָל יוֹמָא, וּמְכַוֵּון בָּהּ, זָכֵי לְמֵימְרָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. דְּהָא אִית בָּהּ עָלְמָא דְּעָבַר, וְאִית בָּהּ עָלְמָא דְּאָתֵי, וְאִית בָּהּ קִשְׁרֵי מְהֵימָנוּתָא, וְאִית בָּהּ יוֹמֵי דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא. (נ''א את לעילא כל אינון וכו') וְתָלֵי עָלָהּ, כָּל אִינּוּן תּוּשְׁבְּחָאן אַחֲרָנִין, דְּקַאמְרֵי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. הַשִּׁירָה שִׁיר זֶה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא שִׁירָתָא, דְּקָא מְשַׁבָּחַת מַטְרוֹנִיתָא לְמַלְכָּא. וּמֹשֶׁה מִתַּתָּא לְעֵילָּא קָאָמַר, וְהָא אוּקְמוּהָ. לַיְיָ': בְּגִין דְּאַנְהִיר לָהּ מַלְכָּא אַנְפָּהָא, (נ''א דנהיר אנפוי מלכא לקבלה) ר' יוֹסֵי אָמַר, דְּכָל אִינּוּן מְשָׁחִין, דַּהֲווֹ נַגְדִּין, מָשִׁיךְ מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְקַבְּלָהּ, בְּגִינִי כַּךְ מְשַׁבְּחָא לֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא."