פרשת בשלח • דף נ עמוד א • פסקה 2
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם - זֶהוּ הַמְמֻנֶּה שֶׁהִתְמַנָּה עַל הַמִּצְרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, דָּבָר זֶה קָשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירוּ אוֹתוֹ מִשִּׁלְטוֹנוֹ, אֵיךְ יָכֹל הוּא לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי הוּא כָּךְ! אֲבָל זֶה וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם - מִצְרַיִם שֶׁלְּמַטָּה. כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם - מִצְרַיִם שֶׁלְּמַעְלָה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבָּר כֹּחָם מִלְמַעְלָה, אָז נִשְׁבָּר הַכֹּחַ וְהַתֹּקֶף שֶׁלָּהֶם לְמַטָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. בְּמִצְרַיִם דַּוְקָא. זֶהוּ הַתֹּקֶף שֶׁלָּהֶם שֶׁלְּמַעְלָה. וְזֶהוּ שֶׁבֵּאֲרוּהָ מֶלֶךְ מִצְרַיִם סְתָם. כָּאן וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁרָאוּ שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּר כֹּחָם וְהַתֹּקֶף שֶׁלָּהֶם שֶׁלְּמַעְלָה. בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַזּוֹ, מִתְעוֹרְרִים כָּל אוֹתָם שֶׁאֲחוּזִים בָּהּ, וְכָל הָאֲחֵרִים שֶׁלְּמַטָּה, וְיִשְׂרָאֵל מֵעַל כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי הֵם נוֹטְלִים אוֹתָהּ בְּגוּף הָאִילָן, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְלָכֵן יִשְׂרָאֵל אֲחוּזִים בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּכְשֶׁהֵם מִתְעוֹרְרִים, [כל עמים עכו''ם] נִשְׁבָּר תָּקְפָּם מֵאוֹתָם שֶׁשּׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם. בֹּא רְאֵה, הַמְמֻנֶּה הַזֶּה הַשַּׁלִּיט עַל הַמִּצְרִים, דָּחַק אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה שִׁעְבּוּדִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ. אַחַר שֶׁהוּא נִשְׁבַּר בַּתְּחִלָּה, נִשְׁבְּרוּ אוֹתָן מַלְכֻיּוֹת (מלמטה). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. נִלְחָם לָהֶם וַדַּאי.

ארמית

וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, דָּא מְמָנָא דְּאִתְמְנֵי עַל מִצְרָאֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי מִלָּה קַשְׁיָא, כֵּיוָן דְּאַעְבְּרוּ לֵיהּ מִשּׁוּלְטָנוּתֵיה, הֵיךְ יָכִיל הוּא לְמִרְדַּף אֲבַתְרַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא. אֲבָל דָּא וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, מִצְרַיִם דִּלְתַתָּא. כִּי יְיָ' נִלְחָם לָהֶם בְמִצְרָיִם, מִצְרַיִם דִּלְעֵילָּא, דְּכֵיוָן דְּאִתְבַּר חֵילֵהוֹן מִלְּעֵילָּא, כְּדֵין אִתְּבַר חֵילָא וְתּוּקְפָּא דִּלְהוֹן לְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב כִּי יְיָ' נִלְחָם לָהֶם בְמִצְרָיִם. בְּמִצְרַיִם דַּיְקָא. דָּא הוּא תּוּקְפָּא דִּלְהוֹן דִּלְעֵילָּא. וְדָא הוּא דְּאוּקְמוּהָ מֶלֶךְ מִצְרַיִם סְתָם. הָכָא, וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דְּחָמוּ דְּהָא אִתְּבַר חֵילֵיהוֹן, וְתּוּקְפָּא דִּלְהוֹן, דִּלְעֵילָּא. תָּא חֲזֵי, כַּד אִתְּעָרַת הַאי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אִתְעֲרוּ כָּל אינון דאחידן בה, וכלהו אחרנין דלתתא, וישראל לעילא מכלהו, דהא אינון נטלי לה בגופא דאילנא, והא אוקמוה. ובגיני כך ישראל אחידן בה, יתיר מכל עובדי כוכבים ומזלות. וכד אינון מתערין, (כל עמים עכו''ם) אתבר תוקפהון מאינון דשלטי עלייהו. תָּא חֲזִי, הַאי מְמָנָא שֻׁלְטָנָא דְּמִצְרָאֵי, דָּחִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, בְּכַמָּה שִׁעְבּוּדִין, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. לְבָתַר דְּאִתְבַּר הוּא בְּקַדְמִיתָא, אִתְּבָּרוּ אִינּוּן מַלְכְּוָותָא (ס''א מלתתא), הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי יְיָ' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרַיִם. נִלְחָם לָהֶם ודַּאי.