פרשת בשלח • דף מד עמוד א • פסקה 2
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לִפְר!שׁ מִן הַבַּיִת, כִּי לֹא נִזְהָר אָדָם כָּל כָּךְ בַּבַּיִת. אֲבָל אָמְרָה, נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה. אַרְבָּעָה אֵלֶּה לָמָּה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהֵם תִּקּוּן שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת עֲלִיַּת קִיר, וְכָךְ נִקְרֵאת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיַּסֵּב חִזְקִיָּה פָּנָיו אֶל הַקִּיר. מִטָה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, הֵם אֵינָם כְּמוֹ תִּקּוּן הַשִּׁמּוּשׁ, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ בַּתְּחִלָּה כִּסֵּא, וְאַחַר כָּךְ שֻׁלְחָן, אַחַר כָּךְ מְנוֹרָה, אַחַר כָּךְ מִטָּה. לָמָּה הִקְדִּימָה מִטָּה? מִשּׁוּם שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וּמַקְדִּים אָדָם מַה שֶּׁחָבִיב עָלָיו.

ארמית

בְּגִינֵי כַּךְ, בָּעֵי לְאִתְפָּרְשָׁא מִן בֵּיתָא, דְּלָא אִזְדְּהַר בַּר נָשׁ כָּל כַּךְ בְּבֵיתָא. אֲבָל אַמְרַת, (מלכים ב ד) נַעֲשֶׂה נָא עֲלִיַּית קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, אַרְבַּע אִלֵּין לָמָּה. אֶלָּא בְּגִין דְּאִינּוּן תִּקּוּנָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְקְרִיאַת עֲלִיַּית קִיר, וְהָכִי אִתְקַרְיא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיה לח) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּה פָּנָיו אֶל הַקִּיר. מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, לָאו אִינּוּן כְּתִיקוּן דְּשִׁמּוּשָׁא, דְּהָא כִּסֵּא קָא בָּעֵי בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר שֻׁלְחָן, לְבָתַר מְנוֹרָה, לְבָתַר מִטָּה, אֲמַאי אַקְדִּימַת מִטָּה. בְּגִין דְּהִיא חֲבִיבָה עָלֵיהּ יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְאַקְדִּים בַּר נָשׁ מַה דְּחָבִיב עָלֵיהּ.