פרשת בא • דף לה עמוד א • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

כֵּיוָן שֶׁאוֹתָם אוֹרוֹת נִרְשְׁמוּ בְּתוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ לְמַטָּה, הָיוּ הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם יוֹדְעִים בָּהֶם וְהָיוּ עוֹבְדִים לַשֶּׁמֶשׁ. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָם הָרְשָׁעִים, סִלֵּק אֶת אוֹרוֹ וְגָנַז אוֹתוֹ. לָמָּה גָּנַז אוֹתוֹ? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ תַּנִּין הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד וּמַכֶּה בְּאוֹתָם יְאוֹרִים, עַד שֶׁגָּנַז אוֹתוֹ וְלֹא הִתְגַּלָּה. וְזָרַע אוֹתוֹ הַזֶּרַע בְּצַדִּיק, שֶׁהוּא הַגַּנָּן שֶׁל הַגָּן, וְהַזֶּרַע שֶׁנִּזְרַע בַּגָּן הוּא גְּנִיזַת וּטְמִינַת (זה) שֶׁל הָאוֹר הַזֶּה הוּא. כְּשֶׁהַתַּנִּין הַגָּדוֹל הַזֶּה רוֹאֶה שֶׁצּוֹמֵחַ בַּגָּן זֶרַע שֶׁל אוֹר זֶה, אָז מִתְעוֹרֵר לַצַּד הָאַחֵר לְאוֹתוֹ נָהָר שֶׁנִּקְרָא גִיחוֹן. וְנֶחְלָקִים מֵימֵי הַגִּיחוֹן הַזֶּה, שְׁבִיל אֶחָד שֶׁלּוֹ, הוּא הוֹלֵךְ לְתוֹךְ אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁצָּמַח בְּתוֹךְ הַגָּן, וּמֵאִיר בּוֹ בְּגֹדֶל הַזֶּרַע הַזֶּה, וְנִקְרָא גִיחוֹן. וּמִתּוֹךְ גַּדְלוּת שֶׁל אוֹתוֹ הַזֶּרַע עָלָה לִגְדֻלָּה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁעָלָה לַמַּלְכוּת, שֶׁכָּתוּב (מלכים א א) וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן, וְכָתוּב וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם. שָׁם, וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁאֶת זֶה יָדַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּמֵימָיו הָאֲחֵרִים עָלוּ לְמַלְכוּת אַחֶרֶת, וְזֶהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא תַּקִּיף.

ארמית

כֵּיוָן דְּאִינּוּן נְהוֹרִין אִתְרְשִׁימוּ בְּגוֹ שִׁמְשָׁא לְתַתָּא, הֲווֹ (קפ''ח ע''א) חַיָּיבַיָּא דְּעָלְמָא יַדְעִין בְּהוּ, וַהֲווּ פַּלְחִין לְשִׁמְשָׁא. כֵּיוָן דְּאִסְתַּכַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, סָלִיק נְהוֹרֵיהּ וְגָנִיז לֵיהּ אֲמַאי גָּנִיז לֵיהּ. בְּגִין דְּהַהוּא תַּנִּין, הֲוָה סָלִיק וְנָחִית, וּבָטַשׁ בְּאִינוּן יְאוֹרִין, עַד דְּגָנַז לֵיהּ וְלָא אִתְגַּלְיָא. וְזָרַע לֵיהּ זְרוּעָא בְּחַד צַדִּיק, דְּאִיהוּ גָּנָּנָא דְּגִנְתָּא, וּזְרוּעָא דְּזָרַע בְּגִנְתָּא, בִּגְנִיזוּ בִּטְמִירוּ (ס''א האי) דְּהַאי אוֹר אִיהוּ. כַּד הַאי הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, חָמֵי דְּצָמַח בְּגִנְתָּא זְרוּעָא דְּאוֹר דָּא, כְּדֵין אִתְּעַר לְסִטְרָא אָחֲרָא, לְהַהוּא נָהָר דְּאִקְרֵי גִּיחוֹן. וְאִתְפְּלָגוּ מֵימוֹי דְּהַאי גִּיחוֹן, חַד שְׁבִילָא דִּילֵיהּ, אִיהוּ אָזִיל גּוֹ הַהוּא זְרוּעָא דְּאַצְמְחָא גּוֹ גִּנְתָּא, וְאַנְהִיר בֵּיהּ בִּרְבוּ דִּזְרוּעָא דָּא, וְאִקְרֵי גִּיחוֹן. וּמִגּוֹ הַהוּא רְבוּ דִּזְרוּעָא דָּא, אִסְתְּלַק לִרְבוּ דְּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, כַּד אִסְתְּלַק לְמַלְכוּ, דִּכְתִּיב, (מלכים א', א') וְהוֹרַדְתֶּם אוֹתוֹ אֶל גִּיחוֹן, וּכְתִיב וּמָשַׁח אוֹתוֹ שָׁם. שָׁם, וְלֹא בַּאֲתַר אַחֲרָא, בְּגִין דְּהֲוָה יָדַע דָּוִד מַלְכָּא דָּא, וּמֵימוֹי אַחֲרָנִין אִסְתָּלָקוּ לְמַלְכוּ אַחֲרָא, וְדָא אִיהוּ מַלְכָּא דְּאִיהוּ תַּקִּיפָא.