פרשת בא • דף לד עמוד ב • פסקה 5
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

אוֹתָם תַּנִּינִים אֲחֵרִים שֶׁאָמַרְנוּ הָיוּ וְלֹא הָיוּ, לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁנֶּחֱלַשׁ כֹּחָם שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ הָעוֹלָם, פְּרָט לְשִׁבְעִים שָׁנָה פַּעַם אַחַת, וְהֵם מִתְחַזְּקִים בְּכֹחַ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל הַהוּא, וְהוּא לְבַדּוֹ מִתְחַזֵּק, וְאִלְמָלֵא נְקֵבָתוֹ הָיְתָה קַיֶּמֶת אֶצְלוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה הָעוֹלָם לִסְבֹּל אוֹתָם. [ומשום כך] עַד שֶׁלֹּא הָרַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַנְּקֵבָה, הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ [ובהו]. תֹּהוּ הָיְתָה. וְאַחַר שֶׁהָרַג אוֹתָהּ הָיְתָה בּהוּ, הִתְחִילָה לְהִתְקַיֵּם. וְחֹשֶׁךְ עַל. עֲדַיִן לֹא הָיָה מֵאִיר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מָחַץ אֶת רֹאשׁ הַזָּכָר לְמַעְלָה וְנִכְפָּה, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הַתְּהוֹם לְמַטָּה לֹא הָיָה מֵאִיר. מָה הַטַּעַם לֹא הָיָה מֵאִיר? מִשּׁוּם שֶׁהַתַּנִּין הַגָּדוֹל הַזֶּה הָיָה מְנַשֵּׁב רוּחַ עַל הַתְּהוֹם וּמַחֲשִׁיךְ אוֹתוֹ, וְלֹא הָיָה מְרַחֵף לְמַטָּה. וְעָבְרָה (ועם כל זה) רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁלְּמַעְלָה, וְנָשְׁבָה (שגשבה) וְהִכְּתָה בְּאוֹתָהּ רוּחַ וְהִשְׁקִיטָה אוֹתָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁשָּׁנִינוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִכָּה רוּחַ בְּרוּחַ וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. דף ל''ה ע''א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. הֵאִיר הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה וְהִכָּה עַל גַּב הָרוּחַ שֶׁנָּשְׁבָה, וְהִסְתַּלֵּק מֵעַל הַתְּהוֹם וְלֹא כִסָּה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֵאִיר הַתְּהוֹם וְהוּא הִסְתַּלֵּק, אָז הָיָה אוֹר. זְהִ מֵאִיר עַל רֹאשׁוֹ, וּמַיִם הָיוּ יוֹצְאִים מִתּוֹךְ מִצְחוֹ, וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת לְמַעְלָה וּמְאִירָה מֵאוֹר זֶה, עַד שֶׁהָיָה יוֹרֵד אוֹרוֹ, מְנַצְנֵץ לְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם אוֹרוֹת שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

ארמית

אִינּוּן תַּנִּינִין אַחֲרָנִין דְּקַאמְרָן, הֲווֹ וְלָא הֲווֹ, אֲמַאי. בְּגִין דְּאִתְחֲלָשׁ חֵילַיְיהוּ דְּלָא יְטַשְׁטְשׁוּן עָלְמָא, בַּר לְשִׁבְעִין שְׁנִין, חַד זִמְנָא, וְאִינּוּן אִתְתְּקָפוּ בְּחֵילָא דְּהַהוּא תַּנִּין הַגָּדוֹל, וְהַאי אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי לְאִתַּתְקְפָא. וְאִלְמָלֵא נוּקְבֵיהּ קַיֶּימֶת לְגַבֵּיהּ, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל לוֹן. (ובגין כך) עַד לָא קָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנוּקְבָּא, הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ. (ובהו) תֹהוּ הָיְתָה. וּלְבָתַר דְּקָטַל לָהּ, הֲוָה (בראשית ע' ע''א) בֹּהוּ, שָׁרָאת לְאִתְקַיְּימָא. וְחֹשֶׁךְ עַל. עַד לָא הֲוַת נְהִירָא עוֹבָדָא דְּעָבַד. מֶה עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מָחַץ רֵישֵׁיהּ דִּדְכוּרָא לְעֵילָּא, וְאִתְכַּפְיָא, בְּגִין דְּהָא תְּהוֹמָא לְתַתָּא, לָא הֲוָה נָהִיר. מַאי טַעְמָא לָא הֲוָה נָהִיר, בְּגִין דְּהַאי הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הֲוָה נָשִׁיב רוּחָא עַל תְּהוֹמָא, וְאַחְשִׁיךְ לֵיהּ, וְלָא מְרַפְרְפָא לְתַתָּא. וְעָבַר (נ''א ועם כל דא) רוּחָא אַחֲרָא דִּלְעֵילָּא, וְנָשַׁב (נ''א דנשב) וּבָטַשׁ בְּהַהוּא רוּחָא, וְשָׁכִיךְ לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנִי הַמָּיִם. וְהַיְינוּ דְּתָנֵינָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּטַשׁ רוּחָא בְּרוּחָא, וּבָרָא עָלְמָא. דף ל''ה ע''א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, נָהִיר נְהִירוּ דִּלְעֵילָּא, וּבָטַשׁ (דף ל''ה ע''א) עַל גַּבֵּי רוּחָא דְּנָשִׁיב, וְאִסְתַּלָּק מֵעַל תְּהוֹמָא, וְלָא חָפָא לֵיהּ. כֵּיוָן דִּתְהוֹמָא אִתְנְהִיר, וְאִיהוּ אִסְתַּלָּק, כְּדֵין הֲוָה נְהִירוּ. דָּא נָהִיר עַל רֵישֵׁיהּ, וּמַיָּא הֲווֹ נַפְקֵי מִגּוֹ אֲפוּתֵיהּ, וְרוּחָא נָשִׁיב לְעֵילָּא. וְנָהִיר מִנְּהִירוּ דָּא, עַד דְּהֲוָה נָחִית נְהוֹרֵיהּ, מְנַצְנְצָא לְשִׁבְעִין וּתְרֵין נְהוֹרִין דְּשִׁמְשָׁא,