פרשת וארא • דף כט עמוד א • פסקה 3
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

עוֹד פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךְ וּנְטֵה יָדְךְ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם. מָה הַטַּעַם אַהֲרֹן וְלֹא מֹשֶׁה? אֶלָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַהֲרֹן הַמַּיִם עוֹמְדִים בִּמְקוֹמוֹ, וְהַשְּׂמֹאל רוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ מַיִם מִשָּׁם. אַהֲרֹן שֶׁבָּא מֵאוֹתוֹ צַד יְעוֹרֵר אוֹתוֹ, וּכְשֶׁשְּׂמֹאל לוֹקֵחַ אוֹתָם, הֵם חוֹזְרִים לִהְיוֹת דָּם. בֹּא רְאֵה, הַתַּחְתּוֹן שֶׁבְּכָל הַדְּרָגוֹת הוּא הִכָּה בַּתְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מֵהַתַּחְתּוֹן מַתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיָדוֹ מַכָּה בְּכָל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּכָל הַדְּרָגוֹת, הוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְעוֹבֵר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהוֹרֵג אֶת הַכֹּל, וּבִגְלַל כָּךְ הָרַג אֶת כָּל הַבְּכוֹרוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה וּבְכוֹרַת הַכֹּל.

ארמית

תּוּ פָּתַח ר' חִיָּיא וְאָמַר, אֱמוֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם. מַאי טַעְמָא אַהֲרֹן וְלא מֹשֶׁה. אֶלָּא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַהֲרֹן מַיִין קַיְימִין בְּדוּכְתֵּיהּ, וּשְׂמָאלָא בָּעֵי לְנַגְדָּא מַיִין מִתַּמָּן, אַהֲרֹן דְּאָתֵי מֵהַהוּא סִטְרָא יִתְּעַר לֵיהּ, וְכַד שְׂמָאלָא נָקִיט לוֹן, אִינּוּן יִתְהַדְּרוּן דָּמָא. תָּא חֲזֵי תַּתָּאָה דְּכָל דַּרְגִּין מָחָא בְּקַדְמִיתָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִתַּתָּאָה שָׁרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְיַדָא דִּילֵיהּ, מָחָא בְּכָל אֶצְבְּעָא וְאֶצְבְּעָא. וְכַד מָטָא לְדַרְגָּא עִלָּאָה דְּכָל דַּרְגִּין, עָבֵד אִיהוּ דִּילֵיהּ, וְעָבַר בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, וְקָטַל כֹּלָּא. וּבְגִינֵי כַּךְ קָטַל כָּל בּוּכְרִין בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, בְּגִין דְּאִיהוּ דַּרְגָּא עִלָּאָה וּבוּכְרָא דְּכֹלָּא.