פרשת יתרו • דף פד עמוד א • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל הִתְעַטֵּר בַּיּוֹבֵל. וּמִצַּד הַיּוֹבֵל הַכֹּל בָּא. וְלָכֵן תּוֹרָה שֶׁבָּאָה מִגְּבוּרָה הִתְעַטְּרָה בַּיָּמִין, שֶׁכָּתוּב (דברים לג) כִּי מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וְשָׁנִינוּ, חֲמִשָּׁה קוֹלוֹת הָיוּ, וְכֻלָּם נִרְאוּ בָהֶם וְנִכְלְלוּ בָהֶם וְהִתְעַטְּרוּ בָזֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, הַיּוֹבֵל הַזֶּה עִטֵּר בְּעַטְרוֹתָיו אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמֶלֶךְ שֶׁהִתְעַטֵּר בְּתוֹךְ חֵילוֹ, שֶׁכָּתוּב (שירג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ. מִי זוֹ אִמּוֹ? זֶה הַיּוֹבֵל, וְהַיּוֹבֵל הִתְעַטֵּר בְּשִׂמְחָה בְּאַהֲבָה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁכָּתוּב (תהלים קיג) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. מִי זוֹ אֵם הַבָּנִים? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זֶה הַיּוֹבֵל.

ארמית

וּבְגִינֵי כַּךְ, אוֹרַיְיתָא דְּאָתֵי מִגְּבוּרָה, אִתְעַטְּרָת בִּימִינָא. דִּכְתִּיב, (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וְתַנְיָא חֲמִשָּׁא קָלִין הֲווֹ. וְכֻלְּהוּ אִתְחֲזִיאוּ בְּהוּ, וְאִתְכְּלִילוּ בְּהוּ, וְאִתְעַטְּרוּ בְּדָא. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, יוֹבְלָא דָּא אַעְטַּר בְּעִטְּרוֹי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמַלְכָּא דְּאִתְעַטָּר בְּגוֹ חֵילֵיהּ. דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. מַאן אִמּוֹ. דָּא יוֹבְלָא. וְיוֹבְלָא אִתְעַטָּר, בְּחֶדְוָה בִּרְחִימוּ בִּשְׁלִימוּ. דִּכְתִּיב, (תהלים קיג) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. מַאן אֵם הַבָּנִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּא יוֹבְלָא.