פרשת יתרו • דף עז עמוד א • פסקה 3
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

ארמית

"תַּרְעָא תִּנְיָינָא, ז'. בִּימִינָא, בְּקַסְטִירוּ דְּקוֹלְטָא, רְשִׁימִין שְׁכִיחֵי, כַּד אִשְׁתְּכָחוּ תְּלַת שִׂרְטוּטִין רַבְרְבִין בְּפוּתְיָא, וּתְרֵין רַבְרְבִין בְּאַרְכָּא, וְחַד מֵאִינּוּן דְּאָרְכָּא, אָחִיד בְּאִינּוּן תְּרֵין דְּפוּתְיָא, וְחַד אַחֲרָא לָא אָחִיד בְּהוּ. הַאי אִית פַּסְלוּ בְּזַרְעֵיהּ, מִסִּטְרָא דַּאֲבוֹי, אוֹ מִסִּטְרָא דְּאִמֵּיהּ. וּכְדֵין מִשְׁתַּכְּחֵי לְתַתָּא מֵאִינּוּן תְּלַת שִׂרְטוּטִין דְּפוּתְיָא, תְּרֵין שִׂרְטוּטִין דְּקִיקִין, דַּאֲחִידָן בְּהוּ לְתַתָּא. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, מְתַקֵּן עוֹבָדוֹי, קָמֵי בְּנֵי נָשָׁא, וְלִבֵּיהּ לָא קְשׁוֹט. וּלְזִמְנָא דְּסִיב, אַהְדָּר לְאִתְתַּקְנָא. כְּדֵין אִשְׁתְּכָחוּ אִינּוּן תְּרֵין שִׂרְטוּטִין בְּאָרְכָא, אֲחִידָן בְּאִינוּן דְּפוּתְיָא, דָא עִם דָא. וּתְרֵין אַחֲרָנִין עִמְהוֹן בְּאֶמְצָעִיתָא, דְּקִיקִין, וְדָא בְּאַרְכָּא. וּתְלַת דְּקִיקִין בְּפוּתְיָא, וְרָזָא דָּא ז' דְּמִתְחַבְּרָא בְּאָת ר'. דף ע''ז ע''ב וְכַד אִיהוּ סִיב וְתָב כִּדְקָאמְרַן, אִתְתָּקַּן אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָת ר', וְאִתְחֲבָּר בְּאָת ז'. לְבָתַר כַּד הַאי אִתְתָּקַּן, אִיהוּ תָּדִיר בִּלְחִישׁוּ, וְכָל עוֹבָדוֹי בִּלְחִישׁוּ. אֲבָל לָאו אִיהוּ בְּקִיּוּמָא כַּדְקָא חֲזִי בְּגִין דְּהַהוּא פַּסְלוּ, עַד לָא אִתְיָיאָשָׁא בֵּיהּ. (מכאן אוליפנא מאן דפסיל זרעיה עד תלת דרין לא אתייאשא ההוא פסילו (דף ע''ז ע''ב) מלכשכשא. בגין כך תנינן ווי ליה לההוא בר נש דפסל זרעיה ולא חייש ליקרא דמאריה. פסיל זרעיה ודאי.)"