פרשת יתרו • דף סח עמוד ב • פסקה 2
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

בַּמְכֻסֶּה שֶׁבַּמְכֻסִּים נִרְשָׁם רֹשֶׁם אֶחָד שֶׁלֹּא נִרְאֶה וְלֹא הִתְגַּלָּה אוֹתוֹ רֹשֶׁם רָשׁוּם וְלֹא רָשׁוּם. בַּעֲלֵי הַתְּבוּנָה וְעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בּוֹ. הוּא קִיּוּם הַכֹּל. אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם הוּא קָטָן, שֶׁלֹּא נִרְאָה וְלֹא הִתְגַּלָּה. עוֹמֵד בְּרָצוֹן לְקַיֵּם הַכֹּל. לְקַבֵּל מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מִמַּה שֶׁאֵין בּוֹ רֹשֶׁם וְלֹא רָצוֹן, שֶׁלֹּא נִרְאֶה. אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם רוֹצֶה לְכַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְעַצְמוֹ לְהִטָּמֵן בּוֹ הֵיכָל אֶחָד. אוֹתוֹ הֵיכָל מוֹצִיא אוֹתוֹ מֵעַצְמוֹ, וּמוֹתֵחַ אוֹתוֹ בִּמְתִיחָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה לְכָל הַצְּדָדִים, מְכַבֵּד אוֹתוֹ בִּלְבוּשֵׁי כָבוֹד, וּפוֹתֵחַ לוֹ חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים. לִפְנַי וְלִפְנִים נִטְמָן וְנִגְנָז אוֹתוֹ רֹשֶׁם. כֵּיוָן שֶׁנִּגְנָז בּוֹ וְנִכְנָס לְתוֹכוֹ, מִתְמַלֵּא בְּאוֹר. מֵאוֹתוֹ הָאוֹר נוֹבְעִים אוֹרוֹת, וְנִיצוֹצוֹת יוֹצְאִים מֵאוֹתָם הַשְּׁעָרִים, וּמְאִירִים הַכֹּל. אוֹתוֹ הֵיכָל מְכֻסֶּה בְּשֵׁשׁ יְרִיעוֹת. אוֹתָן שֵׁשׁ יְרִיעוֹת הֵן חָמֵשׁ. לִפְנַי וְלִפְנִים אוֹתָן יְרִיעוֹת עוֹמֶדֶת יְרִיעָה אַחַת רְקוּמָה, וּבְאוֹתָהּ הַיְרִיעָה מִתְכַּסֶּה אוֹתוֹ הַהֵיכָל, מִמֶּנּוּ מַשְׁגִּיחַ וְרוֹאֶה הַכֹּל. דף ס''ט ע''א הַהֵיכָל הַזֶּה הוּא פְּקִיחַת הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא יָנוּם. הוּא מַשְׁגִּיחַ תָּמִיד לְהָאִיר לְמַטָּה מִתּוֹךְ הָאוֹר שֶׁל אוֹתוֹ הָרשֶׁם. אוֹתָהּ תְּבוּנָה, חָכְמָה נִסְתֶּרֶת, רְצוֹן הָרְצוֹנוֹת, (ב, קשת הב, קשות) הָיָה גָּנוּז וְטָמוּן, וְלֹא הִתְגַּלָּה, עוֹמֵד וְלֹא עוֹמֵד, בָּרוּךְ הוּא מְּהַמְכוּסֶה שֶּׁבָּמְכוּסִים בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עַד, אָמֵן. (ע''כ תוספתא)"

ארמית

"תוספתא בִּטְמִירוּ דִּטְמִירִין, אִתְרְשִׁים רְשִׁימוּ חַד, דְּלָא אִתְחָזֵי וְלָא אִתְגַּלְיָא. הַהוּא רְשִׁימוּ, רָשִׁים וְלָא רָשִׁים. מָארֵי דְּסָכְלְתָנוּ, וּפִקְחִין דְּעַיְינִין, לָא יַכְלִין לְמֵיקָם בֵּיהּ. אִיהוּ קִיּוּמָא דְּכֹלָּא. הַהוּא רְשִׁימוּ אִיהוּ זְעֵיר, דְּלָא אִתְחַזְיָא וְלָא אִתְגַּלְיָא. קַיְּימָא בִּרְעוּתָא, לְקַיְּימָא כֹּלָּא. לְנַטְלָא מַה דְּנַטְלָא, מִמַּה דְּלֵית בֵּיהּ רְשִׁימוּ, וְלָא רְעוּתָא, דְּלָא אִתְחָזֵי. הַהוּא רְשִׁימוּ בָּעָא לְאַחֲפָיָא גַּרְמֵיהּ, וְעָבִיד לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ, לְאִתְטַמְּרָא בֵּיהּ, חַד הֵיכָלָא. הַהוּא הֵיכָלָא אַפִּיק לֵיהּ מִגַרְמֵיהּ, וּמָתַח לֵיהּ בִּמְתִּיחוּ רַב וְסַגִּיא לְכָל סִטְרִין, אוֹקִיר לֵיהּ בִּלְבוּשֵׁי יְקָר, פָּתַח לֵיהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין. לְגוֹ בְּגוֹ, אִתְטָמַּר וְאִתְגְּנִיז הַהוּא רְשִׁימוּ. כֵּיוָן דְּאִתְגְּנִיז בֵּיהּ, וְעָאל בְּגַוֵּיהּ, אִתְמַלְיָא נְהוֹרָא. מֵהַהוּא נְהִירוּ, נַבְעִין נְהוֹרִין, וְנִצוֹצִין נָפְקִין מֵאִינּוּן תַּרְעִין, וְנָהֲרִין כֹּלָּא. הַהוּא הֵיכָלָא אִתְחַפְיָיא בְּשִׁית יְרִיעָן. אִינּוּן שִׁית יְרִיעָן, אִינּוּן חֲמֵשׁ. לְגוֹ בְּגוֹ אִינּוּן יְרִיעָן, קַיְּימָא חַד יְרִיעָא מְרֻקָּמָא, בְּהַהוּא יְרִיעָה אִתְחַפְיָיא הַהוּא הֵיכָלָא, מִנֵּיהּ אַשְׁגַּח וְחָמָא לְכֹלָּא. דף ס''ט ע''א הַאי הֵיכָלָא אִיהוּ פְּקִיחָא דְּעַיְינִין, דְּלָא נָיִים. אִיהוּ אַשְׁגַּח תָּדִיר לְאַנְהָרָא לְתַתָּא, מִגּוֹ נְהִירוּ דְּהַהוּא רְשִׁימוּ. הַהוּא סָכְלְתָנוּ, חָכְמְתָא טְמִירְתָּא, רְעוּ דִּרְעוּתִין (ס''א בעו דבעותין) הֲוֵי גָּנִיז וְטָמִיר, וְלָא אִתְגַּלְיָא, קַיְּימָא וְלָא קַיְּימָא. בְּרִיךְ הוּא מִטְּמִיר דִּטְמִירוּ, בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עַד אָמֵן. (ע''כ תוספתא)"