פרשת בשלח • דף סג עמוד ב • פסקה 2
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בּקֶר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְבָּרֵךְ הָעוֹלָם מֵאוֹתוֹ יוֹם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים מִתְבָּרְכִים מִיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָל יוֹם נוֹתֵן מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁקִּבֵּל מֵאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלּוֹ. וְעַל זֶה אָמַר מֹשֶׁה, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. מָה הַטַּעַם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן וְלֹא יַלְוֶה יוֹם זֶה לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹלֵט לְבַדּוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא שׁוֹלֵט יוֹם בַּיּוֹם שֶׁל חֲבֵרוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ כָּל אוֹתָם (אמר רבי יהודה, כליוםויוםמתברך מאותויום עליון, יוםהשביעי, ומתברכים כל ששה הימים כל אחד ואחד בפני עצמו, וכל יום נותן ביום שלו מאותה ברכה שקבל מאותו יום עליון, ועל זה אמר משה, איש אל יותר ממגו עד בקר, שהרי לא שולט יום ביום שלא שלו, וכל אותם) חֲמִשָּׁה יָמִים שׁוֹלְטִים בַּיָּמִים שֶׁלָּהֶם, וְנִמְצָא בּוֹ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ, וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נִמְצָא יוֹתֵר. וְזֶה הוֹלֵךְ כְּפִי מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה שֶּׁכָּתוּב יוֹם הַשִּׁשִּׁי וְלֹא נֶאֱמַר כָּךְ בְּכָל שְׁאָר הַיָּמִים - אֶלָּא כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, הַשִּׁשִּׁי - שֶׁהִזְדַּוְּגָה [שהזדמנה] בּוֹ הַגְּבִירָה לְהַתְקִין שֻׁלְחָן לַמֶּלֶךְ. וְלָכֵן נִמְצְאוּ בוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים - אֶחָד לְיוֹמוֹ, וְאֶחָד לְתִקּוּן בְּשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ בַּגְּבִירָה. וְאוֹתוֹ לַיְלָה שִׂמְחַת הַגְּבִירָה בַּמֶּלֶךְ וְזִוּוּגָם, וּמִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ, וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל הַשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁרוּ עָלָיו בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה, וּבְרָכָה לֹא נִמְצֵאת עַל שֻׁלְחָן רֵיק. [ואותו לילה שמחתה של הגבירה במלך וזווגם] לָכֵן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה, זִוּוּגָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת. מַה זֶּה שַׁבָּת? יוֹם שֶׁבּוֹ נָחִים שְׁאָר הַיָּמִים, וְהוּא כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שֵׁשֶׁת הָאֲחֵרִים, וּמִמֶּנּוּ הֵם מִתְבָּרְכִים

ארמית

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, מִתְבָּרֵךְ עָלְמָא מֵהַהוּא יוֹמָא עִלָּאָה, דְּהָא כָּל שִׁיתָא יוֹמִין מִתְבָּרְכָאן מִיּוֹמָא שְׁבִיעָאָה. וְכָל יוֹמָא יָהִיב מֵהַהוּא בְּרָכָה דְּקַבִּיל בְּהַהוּא יוֹמָא דִּילֵיהּ. וְעַל דָּא מֹשֶׁה אָמַר, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא יָהִיב, וְלָא יוֹזִיף יוֹמָא דָּא לְחַבְרֵיהּ, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד שָׁלִיט בִּלְחוֹדוֹי, בְּהַהוּא יוֹמָא דִּילֵיהּ. דְּהָא לָא שָׁלִיט יוֹמָא בְּיוֹמָא דְּחַבְרֵיהּ. בְּגִינֵי כַּךְ, כָּל אִינּוּן (נ''א אמר רבי יהודה כל יומא ויומא מתברך מההוא יומא עילאה יומא שביעאה ומתברכן כל שיתא יומין כל חד וחד בלחודוי וכל יומא יהיב ביומא דיליה מההוא ברכה דקביל מההוא יומא עילאה ועל דא משה אמר איש אל יותר ממנו עד בקר דהא לא שליט יומא ביומא דלאו דיליה וכל אינון) חֲמִשָּׁא יוֹמִין שַׁלִּיטִין בְּיוֹמַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, מַה דְּקַבִּילוּ, וְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ יַתִּיר. וְאַזְלָא הָא, כְּהָא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִּיב יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְלָא אִתְּמַר הָכִי בְּכָל שְׁאַר יוֹמִין. אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ, הַשִּׁשִּׁי. דְּאִזְדַּוְּוגָא (דאזדמנא) בֵּיהּ מַטְרוֹנִיתָא. לְאַתְקְנָא פָּתוֹרָא לְמַלְכָּא, וּבְּגִין כָּךְ, אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ תְּרֵין חוּלָקִין, חַד לְיוֹמֵיהּ, וְחַד לְתִקּוּנָא, בְּחֶדְוָותָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא. וְהַהוּא לֵילְיָא, חֶדְוָותָא דְּמַטְרוֹנִיתָא בְּמַלְכָּא, וְזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, וּמִתְבָּרְכָאן כָּל שִׁיתָא יוֹמִין, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי. בְּגִין כַּךְ, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְסַדְּרָא פָּתוֹרֵיהּ בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, בְּגִין דְּשָׁארִי עָלֵיהּ בִּרְכָּאן מִלְּעֵילָּא, וּבִרְכָּתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל פָּתוֹרָא רֵיקַנְיָא, (וההוא ליליא חדותא דמטרוניתא במלכא וזווגא דלהון) בְּגִין כָּךְ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, זִוּוּגָא דִּלְהוֹן מְעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. רְאוּ כִּי יְיָ' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, מַאי שַׁבָּת. יוֹמָא דְּבֵיהּ נַיְיחִין שְׁאַר יוֹמִין, וְהוּא כְּלָלָא דְּכָל אִינּוּן שִׁיתָא אַחֲרָנִין, וּמִנֵּיהּ מִתְבָּרְכִין.