דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְיִסָּעוּ מִלְּהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים. זֶה לֹא זְמַן תְּפִלָּה כָּעֵת. וְיִסָּעוּ, וְכִי לְאֵיזֶה מָקוֹם צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיִּסְעוּ, שֶׁהֲרֵי עַל הַיָּם הֵם הָיוּ שְׁרוּיִים? אֶלָּא חָזַר לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב מַה תִּצְעַק אֵלָי, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בְּמָקוֹם זֶה עוֹמְדִים. וְעַל זֶה וְיִסָּעוּ, יִסְעוּ מִזֶּה, שֶׁזֶּה אֵינוֹ הַזְּמַן (אלא בעתיק תלוי הדבר). וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךְ וְגוֹ'. הָרֵם אֶת מַטְּךְ, שֶׁבּוֹ רָשׁוּם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. נְטֵה יָדְךְ בַּצַּד שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְכֵיוָן שֶׁהַמַּיִם יִרְאוּ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הֵם יִבְרְחוּ מִמֶּנּוּ וּמִלְּפָנָיו (לפניו). וְעַל זֶה וּנְטֵה אֶת יָדְךְ, לְצַד אֶחָד, שֶׁאֶת הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁל אוֹתוֹ הַמַּטֶּה הִצְטָרֵךְ אוֹתוֹ לְמַיִם (לדברים) אֲחֵרִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, רָאִיתִי שֶׁלִּפְעָמִים הַמַּטֶּה הַזֶּה נִקְרָא מַטֵּה הָאֱלֹהִים, וְלִפְעָמִים נִקְרָא מַטֵּה מֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן [שנים היו, וכך בארנו] בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא, יָפֶה אָמַר, שֶׁכֻּלָּם אֶחָד, בֵּין שֶׁתֹּאמַר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֵּין שֶׁתֹּאמַר שֶׁל מֹשֶׁה. וְהַמַּטֶּה הַזֶּה, לְעוֹרֵר צַד הַגְּבוּרָה. וְעַל זֶה וּנְטֵה אֶת יָדְךְ, יַד שְׂמֹאל, שֶׁהִיא מִצַּד הַגְּבוּרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אוֹי לְאוֹתָם שֶׁלֹּא רוֹאִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בַּתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה קוֹרֵאת לִפְנֵיהֶם בְּכָל יוֹם, (ולאיודעים) וְלֹא מַשְׁגִּיחִים. בֹּא רְאֵה, מִצַּד הַגְּבוּרָה מִתְעוֹרְרִים הַמַּיִם בָּעוֹלָם, וְיוֹצְאִים מַיִם, וְכָעֵת רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבֵּשׁ אֶת הַמַּיִם, לָמָּה וּנְטֵה אֶת יָדְךְ, שֶׁהוּא שְׂמֹאל?
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְיִסָּעוּ מִלְּהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים. זֶה לֹא זְמַן תְּפִלָּה כָּעֵת. וְיִסָּעוּ, וְכִי לְאֵיזֶה מָקוֹם צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיִּסְעוּ, שֶׁהֲרֵי עַל הַיָּם הֵם הָיוּ שְׁרוּיִים? אֶלָּא חָזַר לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב מַה תִּצְעַק אֵלָי, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בְּמָקוֹם זֶה עוֹמְדִים. וְעַל זֶה וְיִסָּעוּ, יִסְעוּ מִזֶּה, שֶׁזֶּה אֵינוֹ הַזְּמַן (אלא בעתיק תלוי הדבר). וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךְ וְגוֹ'. הָרֵם אֶת מַטְּךְ, שֶׁבּוֹ רָשׁוּם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. נְטֵה יָדְךְ בַּצַּד שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְכֵיוָן שֶׁהַמַּיִם יִרְאוּ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הֵם יִבְרְחוּ מִמֶּנּוּ וּמִלְּפָנָיו (לפניו). וְעַל זֶה וּנְטֵה אֶת יָדְךְ, לְצַד אֶחָד, שֶׁאֶת הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁל אוֹתוֹ הַמַּטֶּה הִצְטָרֵךְ אוֹתוֹ לְמַיִם (לדברים) אֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, חֲמֵינָא, דְּזִמְנִין אִתְקְרֵי הַאי מַטֶּה, מַטֵּה הָאֱלהִים, וּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי מַטֵּה דְּמֹשֶׁה. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן (תרי הוו והכי אוקימנא) בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, שַׁפִּיר קָאָמַר, דְּכֻלְּהוּ חַד, בֵּין תֵּימָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבֵין תֵּימָא דְּמֹשֶׁה, וְהַאי מַטֶה, לְאַתְעֲרָא סִטְרָא דִּגְבוּרָה. וְעַל דָּא, וּנְטֵה אֶת יָדְךָ, יְדָא דִּשְׂמָאלָא, דְּאִיהוּ בְּסִטְרָא דִּגְבוּרָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וַוי לְאִינוּן דְּלָא חָמָאן, וְלָא מִסְתַּכְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא, וְאוֹרַיְיתָא קָארֵי קָמַיְיהוּ בְּכָל יוֹמָא, (ס''א ולא ידעין) וְלָא מַשְׁגִּיחִין. תָּא חֲזֵי, בְּסִטְרָא דִּגְבוּרָה מִתְעָרֵי מַיָּא בְּעָלְמָא, וְנַפְקֵי מַיָּא, וְהַשְׁתָּא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַגְבָא מַיָּא, אֲמַאי וּנְטֵה אֶת יָדְךָ, דְּאִיהוּ שְׂמָאלָא.