פרשת בשלח • דף מד עמוד ב • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְגוֹ'. אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁהַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם גּוֹרֵם. וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. לַמּוֹעֵד וַדַּאי. אַחַר כָּךְ מֵת. מָה הַטַּעַם מֵת? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנִּתַּן לָהּ וְלֹא לְבַעְלָהּ. וְנִקְשַׁר מִמָּקוֹם שֶׁל נְקֵבָה. וּמִי שֶׁמִּתְקַשֵּׁר בִּנְקֵבָה, הַמָּוֶת מְזֻמָּן לְפָנָיו. מִנַּיִן לָנוּ שֶׁלָּהּ הוּא נִתַּן? שֶׁכָּתוּב אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן. בֹּא רְאֵה, בְּאַבְרָהָם כָּתוּב (בראשית יח) שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךְ, וְלֹא אֵלֶיהָ. אֵלֶיךְ וַדַּאי, בְּךְ נִקְשַׁר, וְלֹא בִּנְקֵבָה. מִי שֶׁבָּא מִצַּד הַנְּקֵבָה, הַמָּוֶת מַקְדִּים לְרַגְלָיו.

ארמית

וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְגוֹ'. אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע. הָא וַדַּאי שַׁעֲתָא קַיְּימָא, דְּהָא יוֹמָא גָּרִים. וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חוֹבֶקֶת בֶּן. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֶּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. לַמּוֹעֵד וַדַּאי. לְבָתַר מִית. מַאי טַעֲמָא מִית. אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְיְיהִב לָהּ, וְלָא לְבַעְלָהּ. וּמֵאֲתָר דְּנוּקְבָּא אִתְקָשָּׁר, וּמַאן דְּאִתְקָשָּׁר בְּנוּקְבָּא, מוֹתָא אִזְדַּמְּנַת קָמֵיהּ. מְנָא לָן דְּלָהּ אִתְיְהִיב, דִּכְתִּיב אַתְּ חוֹבֶקֶת בֵּן. תָּא חֲזֵי, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית יח) שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ, וְלֹא אֵלֶיהָ, אֵלֶיךָ וַדַּאי, בָּךְ אִתְקָשָּׁר, וְלָא בְּנוּקְבָא. מַאן דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, מוֹתָא אַקְדִּים לְרַגְלוֹי.