פרשת בא • דף מא עמוד ב • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

וְעַל שֶׁהָרַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל אוֹתָם בְּכוֹרוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד, נָתַן בְּכוֹרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִגְאֻלָּה, שֶׁלֹּא יִמְצָא עֲלֵיהֶם הַצַּד הָאַחֵר עִלָּה כְּלָל, וּבַכֹּל שׁוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאָב עַל בָּנִים. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת וְגוֹ'. מִצְוָה כ''ט זוֹ לֶאֱכֹל אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים. מַצּוֹת - מַצַּת כָּתוּב. מַה זֶּה כְּנֶגֶד זֶה? אֶלָּא לְהַרְאוֹת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ הַמְּרִירוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁכָּתוּב וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה וְגוֹ'. כְּשֶׁאוֹכְלִים אֶת הַפֶּסַח הַזֶּה, לְהַרְאוֹת אֶת כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָהֶם בְּמִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ גָּלוּת וּבְאוֹתוֹ שִׁעְבּוּד. מַה כָּתוּב? וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, לְהַרְאוֹת בּוֹ קָלוֹן, וּבְכָל אוֹתָם אֱלִילֵי מִצְרַיִם. שֶׁהֲרֵי הָיוּ זוֹרְקִים בַּשּׁוּק אֶת הָעֲצָמוֹת שֶׁלּוֹ, וּבָאוּ הַכְּלָבִים וְגָרְרוּ אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְזֶה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הָעֲצָמוֹת הֵן תִּקּוּן הַגּוּף, וְדוֹמִים לְגָוֶן אַחֵר, וְיִשְׂרָאֵל זָרְקוּ אוֹתָם לַשּׁוּק בְּדֶרֶךְ קָלוֹן, וְלָכֵן כָּתוּב וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. אַתֶּם לֹא תִשְׁבְּרוּ, אֲבָל הַכְּלָבִים הָיוּ בָּאִים וּמְשַׁבְּרִים אוֹתוֹ. עוֹד, הַמִּצְרִים הָיוּ בָּאִים אַחַר כָּךְ וְהָיוּ רוֹאִים אוֹתָם עַצְמוֹת שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים הַכְּלָבִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשׁוֹבְרִים אוֹתָם, וְהָיוּ הַמִּצְרִים טוֹמְנִים אוֹתָם בֶּעָפָר, כְּדֵי שֶׁהַכְּלָבִים לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָם, וְזֶהוּ בִּטּוּל שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יוֹתֵר מֵהַצַּד שֶׁלָּהֶם. וּבָזֶה הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וְנִכְפּוּ כָּל הַכֹּחוֹת הָאֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי אָז נִכְפּוּ יוֹתֵר, כְּשֶׁהַבִּטּוּל נִמְצָא מֵהַצַּד שֶׁלָּהֶם, וְלָכֵן יִשְׂרָאֵל לֹא בִטְּלוּ אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.

ארמית

בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת וְגוֹ', (עיין לקמן סוף פרשת פנחס) פִּקּוּדָא כ''ט דָּא, לְמֵיכַל הַאי פֶּסַח. עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִין, מַצּוֹת מַצַּת כְּתִיב. מַאי הַאי לָקֳבֵל הַאי, אֶלָּא לְאַחֲזָאָה גָּלוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא מְרִירוּ דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה וְגוֹ'. וְכַד אַכְלִין לְהַאי פֶּסַח, לְאַחֲזָאָה כָּל הַאי דְּעָבְדוּ לוֹן בְּמִצְרַיִם, בְּהַהוּא גָּלוּתָא וּבְהַהוּא שִׁעְבּוּדָא. מַה כְּתִיב וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, לְאַחֲזָאָה בֵּיהּ קְלָנָא, וּבְכָל אִינּוּן טַעֲוָון דְּמִצְרָאֵי. דְּהָא גַּרְמִין הֲווֹ רָמָאן בְּשׁוּקָא, וְאָתוּ כַּלְבֵּי וַהֲווּ גָּרְרֵי לוֹן מֵאֲתָר לַאֲתָר, וְדָא קַשְׁיָא לוֹן מִכֹּלָּא, דְּהָא גַּרְמֵי אִינּוּן תִּקּוּנָא דְּגוּפָא, וְדָמִי לְגַוְונָא אַחֲרָא, וְיִשְׂרָאֵל רָמָאן לוֹן בְּשׁוּקָא אוֹרַח קְלָנָא, וְעַל דָּא כְּתִיב וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, אַתּוּן לָא תִּשְׁבְּרוּן, אֲבָל כַּלְבֵּי הֲווֹ אַתְיָין וּמְתַבְּרִין לֵיהּ. תּוּ, מִצְרָאֵי הֲווֹ אַתְיָין לְבָתַר, וַהֲווּ חָמָאן אִינּוּן גַּרְמֵי דַּהֲווֹ נַטְלֵי כַּלְבֵּי מֵאֲתָר לַאֲתָר, וּמַדְקָן לוֹן, וַהֲווּ מִצְרָאֵי טָמְנִי לוֹן גּוֹ עַפְרָא, בְּגִין כַּלְבֵּי דְּלָא יִשְׁכְּחוּן לוֹן, וְדָא אִיהוּ בִּטּוּלָה דְּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, יַתִּיר, מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן. וּבְדָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתְּלַק בִּיקָרֵיהּ, וְאִתְכַּפְיָין כָּל חֵילִין אַחֲרָנִין, דְּהָא כְּדֵין אִתְכַּפְיָין יַתִּיר, כַּד בָּטִילוּ אִשְׁתְּכַח מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן, וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל לָא מְבַטְּלֵי לוֹן, דִּכְתִּיב וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ.