פרשת בא • דף לט עמוד ב • פסקה 1
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֹא הִצְטָרְכָה תּוֹרָה לִכְתֹּב אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הָיָה תְּחִלַּת הַלְּבָנָה, וְעַל זֶה הַתּוֹרָה הִצְטָרְכָה לִכְתֹּב מִכָּאן, שֶׁהֲרֵי בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִקְשָׁר הַדָּבָר. וְלֹא קָשֶׁה שֶׁלֹּא כָתוּב זֹאת, הַחֹדֶשׁ הַ את, שֶׁהֲרֵי זֶה וְזֹאת מִתְקַשְּׁרִים כְּאֶחָד. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ זָכָר וּנְקֵבָה כְּאֶחָד, אֵין הַשֶּׁבַח אֶלָּא לַזָּכָר, וְעַל זֶה רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה וַדַּאי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לָמָּה פַּעֲמַיִם לָכֶם? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֵהֶם נִשְׁמָע יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ. הִתְקַשְּׁרוּת זוֹ לָכֶם, וְלֹא לִשְׁאָר הָעַמִּים.

ארמית

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא אִצְטְרִיךְ אוֹרַיְיתָא לְמִכְתַּב אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּשֵׁירוּתָא דְּסִיהֲרָא הֲוֵי, וְעַל דָּא אוֹרַיְיתָא הֲוָה אִצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב מֵהָכָא, דְּהָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקָשַּׁר מִלָּה. וְלָא קַשְׁיָא, דְּלָא כְּתִיב זֹאת, הַחֹדֶשׁ הַזֹּאת, דְּהָא זֶה וְזֹאת כְּחַד מִתְקַשְּׁרִין וּבַאֲתַר דְּאִית בֵּיהּ דְּכָר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, לֵית שְׁבָחָא אֶלָּא לִדְכוּרָא, וְעַל דָּא רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה וַדַּאי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, לָכֶם תְּרֵי זִמְנֵי לָמָּה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִנַּיְיהוּ, אִשְׁתְּמַע יַתִּיר, כְּמָה דִּכְתִּיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ. אִתְקְשָׁרוּתָא דָּא לָכֶם, וְלָא לִשְׁאַר עַמִּין.