פרשת בא • דף לז עמוד ב • פסקה 4
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

וְשָׁנִינוּ, פַּרְעֹה הָיָה חָכָם מִכָּל מְכַשְּׁפָיו, וְהִסְתַּכֵּל בָּזאת שֶׁתַּעֲשֶׂה בּוֹ דִּין, וַעֲתִידָה לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'. וּבַהוּא מַה כָּתוּב? (שמות ז) וַיִּפֶן פַּרְעֹה. מַה זֶּה וַיִּפֶן? שֶׁהִפְנָה לִבּוֹ מֵהִרְהוּר זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּפֶן אַהֲרֹן. וַיָּבא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת. גַּם - לְרַבּוֹת זוֹ שֶׁעֲתִידָה לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצוֹ, וְלֹא שָׂם לִבּוֹ כְּנֶגֶד זֹאת.

ארמית

וְתָאנָא, פַּרְעֹה חַכִּים הֲוָה מִכָּל חֲרָשׁוֹי, וְאִסְתַּכַּל בְּהַאי זֹאת, דְּיַעֲבֵיד בֵּיהּ דִּינָא, וְזַמִין לְחָרְבָא אַרְעֵיהּ, כְּמָה דְּאָמַר מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְיָ'. וּבְאִיהוּ מַה כְּתִיב, וַיִּפֶן פַּרְעֹה. מַהוּ וַיִּפֶן. דְּאַפְנֵי לִבֵּיהּ מֵהִרְהוּרָא דָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר יב) וַיִּפֶן אַהֲרֹן. וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לְזֹאת. גַּם לְרַבּוֹת הַאי דִּזְמִינָא לְחָרְבָא אַרְעֵיהּ, וְלָא שָׁוֵי לִבֵּיהּ לָקֳבְלֵיהּ דְּזֹא''ת.