פרשת בא • דף לד עמוד ב • פסקה 2
→ שיעור קודםשיעור הבא ←

עברית

הַיְאוֹר הָרִאשׁוֹן. יוֹצֵא מִצַּד שְׂמֹאל בְּצִנּוֹר אֶחָד שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא שָׁלֹשׁ טִפּוֹת, וְכָל טִפָּה וְטִפָּה נִפְרֶדֶת לְשָׁלֹשׁ טִפּוֹת, וְכָל טִפָּה וְטִפָּה נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה יְאוֹר אֶחָד, וְאֵלֶּה הֵם תִּשְׁעָה יְאוֹרִים שֶׁמִּתְחַזְּקִים וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים וְסוֹבְבִים בְּכָל אוֹתָם הָרְקִיעִים. מִמַּה שֶּׁנִּשְׁאָר מֵאוֹתָן טִפּוֹת כְּשֶׁסִּיְּמוּ לָצֵאת, נִשְׁאֶרֶת טִפָּה אַחַת שֶׁיּוֹצֵאת בְּשֶׁקֶט, נוֹפֶלֶת בֵּינֵיהֶם, וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה יְאוֹר אֶחָד. הַיְאוֹר הַזֶּה הוּא שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהוֹלֵךְ כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵךְ. הַיְאוֹר הַזֶּה, כְּשֶׁאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא, מוֹצִיא טִפּוֹת אֲחֵרוֹת גְּדוֹלוֹת (של ברכות) שֶׁל בְּרָכוֹת מִצַּד הַיָּמִין, מַה שֶּׁנִּשְׁאָר מֵאוֹתָן טִפּוֹת, נִשְׁאֶרֶת טִפָּה אַחַת שׁוֹכֶכֶת מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת, וְנוֹפֶלֶת בְּאוֹתוֹ יְאוֹר שֶׁהוּא שׁוֹכֵךְ, וְזֶהוּ הַיְאוֹר שֶׁעָדִיף מִכֻּלָּם.

ארמית

יְאוֹרָא קַדְמָאָה, נָפְקָא מִסִּטְרָא שְׂמָאלָא, בְּחַד צִנּוֹרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק, תְּלַת טִפִּין, וְכָל טִפָּה וְטִפָּה אִתְפְּרַשׁ לִתְלַת טִפִּין, וְכָל טִפָּה וְטִפָּה אִתְעָבִיד מִנֵּיהּ יְאוֹרָא חַד, וְאִלֵּין אִינּוּן תִּשְׁעָה יְאוֹרִין, דְּמִתְתָּקְפִין וְאַזְלִין וְשָׁטָאן וְסָחֲרָן בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין. מִמַּה דְּאִשְׁתְּאַר מֵאִינּוּן טִפִּין כַּד סַיְימִין לְמֵיפַק, אִשְׁתְּאַר טִפָּה חֲדָא, דְּנָפְקָא בִּשְׁכִיכוּ, נָפַל בֵּינַיְיהוּ, וְאִתְעָבִיד מִנֵּיהּ יְאוֹרָא חֲדָא. הַאי יְאוֹרָא אִיהוּ, הַהוּא דְּאַמָרָן דְּאַזְלָא בִּשְׁכִיכוּ. הַאי יְאוֹרָא, כַּד הַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק, אַפִּיק טִפִּין אַחֲרָנִין רַבְרְבָא (ס''א דברכאן') מִסִּטְרָא דִּימִינָא, מַה דְּאִשְׁתְּאַר מֵאִינּוּן טִפִּין, אִשְׁתְּאַר טִפָּה חֲדָא בִּשְׁכִיכוּ מֵאִינּוּן בִּרְכָּאן, וְנָפַל בְּהַהוּא יְאוֹרָא דְּאִיהוּ שָׁכִיךְ. וְהַאי אִיהוּ יְאוֹרָא דְּעָדִיף מִכֻּלְּהוּ.