רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מָקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת. פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר וְאָמְרוּ אוֹתוֹ הַחֲבֵרִים, אֲבָל בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאוֹתָם נְחָלִים נִכְנָסִים לְתוֹךְ הַיָּם, וְהַיָּם לוֹקֵחַ אוֹתָם וְשׁוֹאֵב אוֹתָם לְתוֹכוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁקּוֹפְאִים הַמַּיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹתוֹ הַקֶּרַח שׁוֹאֵב אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּכְנָס בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יוֹצְאִים הַמַּיִם בְּתֹקֶף שֶׁל הַדָּרוֹם, וּמַשְׁקֶה אֶת כָּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי. וּבֹא רְאֵה, יָם שֶׁקּוֹפֵא שׁוֹאֵב אֶת כָּל הַמַּיִם וּמַפְשִׁיר בְּכֹחַ הַדָּרוֹם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְנֶאֱמַר. וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ בוֹ הַחֲבֵרִים, אֶל מָקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת. מָה הַטַּעַם הֵם שָׁבִים? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מֵעֵדֶן לֹא פוֹסֵק לְעוֹלָמִים, וְהוּא מוֹצִיא תָּמִיד מַיִם לַיָּם, וְעַל זֶה הַמַּיִם שָׁבִים לָלֶכֶת, וְשָׁבִים, וְהוֹלְכִים וְשָׁבִים, וְלֹא פוֹסְקִים לְעוֹלָמִים. וּכְשֶׁהוּא שָׁב לָלֶכֶת, כְּדֵי לָלֶכֶת לְהַשְׁקוֹת אֶת הַכֹּל, וּבָאָה רוּחַ צָפוֹן וְהַמַּיִם קוֹפְאִים, וְרוּחַ הַדָּרוֹם שֶׁהִיא חֲמִימָה, (מפשירה) מַטִּילָה אוֹתָם לָלֶכֶת לְכָל צַד. וְעַל זֶה הַיָּם הַזֶּה יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ, וּבִשְׁבִילָם הוּא עוֹמֵד, וָאֳנִיּוֹת הוֹלְכוֹת וְנוֹסְעוֹת לְכָל צַד.
ר' אַבָּא פָּתַח, (קהלת א') כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מָקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הוֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. הַאי קְרָא אִתְּמַר, וְאַמְרֵי לֵיהּ חַבְרַיָּיא. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כַּד אִינּוּן נָחֲלִין עָאלִין לְגוֹ יַמָּא, וְיַמָּא נָקִיט לוֹן, וְשָׁאִיב לוֹן בְּגַוֵּיהּ, בְּגִין דְּקָפָאן מַיָּא בְּגוֹ יַמָּא, וְהַהוּא גְלִידִי שָׁאִיב כָּל מַיָּא דְּעָאלִין בֵּיהּ, וּלְבָתַר נָפְקִין מַיָּא בְּתּוּקְפָא דְּדָרוֹם, וְאַשְׁקֵי יַת כָּל חֵיוַת בָּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ק''ד) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי. (זהו הנזכר הכא) וְתָא חֲזֵי, יַמָּא דְּקָפָא שָׁאִיב כָּל מַיָּא, וְאִשְׁתְּרֵי בְּתּוּקְפָא דְּדָרוֹם, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וּבְגִין כַּךְ אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְאִתְּמַר. וְהָא אִתְּעָרוּ בֵּיהּ חַבְרַיָּיא. אֶל מָקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הוֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. מַאי טַעֲמָא הֵם שָׁבִים. בְּגִין דְּהַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעֵדֶן לָא פָּסִיק לְעָלְמִין, וְהוּא אַפִּיק תָּדִיר מַיָּא לְיַמָּא, וְעַל דָּא, מַיִין שָׁבִין לָלֶכֶת, וְתָבִין, וְאַזְלִין וְתָבִין, וְלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין. וְכַד אִיהוּ תָּב לָלֶכֶת, בְּגִין לְמֵהַךְ לְאַשְׁקָאָה לְכֹלָּא, וְאָתֵי רוּחַ (וארא כ''ד ע''א) צָפוֹן וְקָפֵי מַיָּא, וְרוּחָא דְּדָרוֹם דְּאִיהוּ חֲמִימָא, (ס''א שרי) שָׁדֵּי לוֹן לְמֵהַךְ לְכָל סְטָר. וְעַל דָּא, הַאי יַמָּא יָתִיב בֵּין תְּרֵי סִטְרֵי אִלֵּין, וּבְגִינַיְיהוּ קַיְּימָא, וְאַרְבִין אַזְלִין וְנַטְלִין לְכָל סְטָר.