7.7.25 יא תמוז תשפה

א

סז

עמוד

דף

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. רַבִּי חִזְקִיָּה (רביאלעזר) פָּתַח וְאָמַר, (ויקראט) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו. כָּתוּב יָדוֹ אַחַת, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לְהָרִים יָמִין עַל שְׂמֹאל, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַסּוֹד.
מָצָאנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמֵּרִים יָדוֹ לְמַעְלָה, וְהֵם אֵינָן בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, זֶהוּ אָדָם שֶׁמִּתְקַלֵּל מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים מְמֻנִּים, וְהֵם עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. אֵלּוּ אוֹתָם עֲשָׂרָה שֶׁמְּמֻנִּים עַל פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה לִטֹּל אוֹתָהּ תְּפִלָּה אוֹ אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְנוֹתְנִים בָּהּ כֹּחַ לְהִתְכַּבֵּד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְבָּרֵךְ מִלְּמַטָּה. כֵּיוָן שֶׁמִּלְּמַטָּה מִתְבָּרֵךְ מֵאוֹתָהּ פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה, אָז מִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה, וּמִתְכַּבֵּד מִכָּל הַצְּדָדִים.
וְאֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַמְמֻנִּים מְזֻמָּנִים לִטֹּל מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וּלְהוֹרִיק לְמַטָּה, וּלְבָרֵךְ אֶת אוֹתוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב (במדבר ו) וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.
וְלָכֵן יִשָּׁמֵר הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִים יָדָיו לְמַעְלָה לִהְיוֹת בִּתְפִלָּה אוֹ בִּבְרָכוֹת אוֹ בְּבַקָּשָׁה, וְלֹא יָרִים יָדָיו לְחִנָּם, מִשּׁוּם שֶׁעֲשָׂרָה הַלָּלוּ מְזֻמָּנִים וּמִתְעוֹרְרִים אֶל אוֹתָהּ פְּרִישַׂת יָדַיִם. וְאִם זֶה לְחִנָּם, אוֹתָם הָעֲשָׂרָה מְקַלְלִים אוֹתוֹ בְּמָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.
וְאָז רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָם הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא דַּרְכּוֹ לִשְׁרוֹת עַל מָקוֹם רֵיק, וּבְרָכָה לֹא שׁוֹרָה בְּמָקוֹם רֵיק. וְעַל זֶה (שמברךאותו. ואם הם מתעוררים אל אותו פורש הידים והם לחגם מקללים אותו במאתים וארבעים ושמנה קללות, ואז רוח טמאה שורה על אותן ידים, שדרכה לשרות על מקום ריק. משום כך יזהר האדםבשעה שמרים ידיו למעלה אובברכות או בתפלה ולא ירים ידיו לחגם. ועל זה) כָּתוּב (בראשית יד) הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, שֶׁמְּתַרְגְּמִים: בִּתְפִלָּה.
וּבִפְרִישַׂת הַיָּדַיִם הַזֹּאת יֵשׁ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְרָשִׂים וּמִזְדַּקְּפִים לְמַעְלָה, מְכַבֵּד הָאָדָם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַמָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. וְרָאוּי לְיַחֵד סוֹד שֶׁל עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת כְּדֵי לְיַחֵד אֶת הַכֹּל, וּלְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי. וְרָאוּי לְיַחֵד אֶת סוֹד הַמֶּרְכָּבוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל הַצְּדָדִים, וְיִתְיַחֵד הַכֹּל כְּאֶחָד, מַעְלָה וּמַטָּה.

7.7.25 יא תמוז תשפה

(שמות יח) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. רַבִּי חִזְקִיָּה (נ''א ר' אלעזר) פָּתַח וְאָמַר, (ויקרא ט) וַיִשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו. כְּתִיב יָדוֹ חַד, בְּגִין דְּבָעֵי לְאָרָמָא יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, והָא אוֹקִימְנָא רָזָא.
אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּכָל מַאן דְּאָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, וְלָאו אִינּוּן בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּאִתְלַטְיָיא מֵעֲשָׂרָה שׁוּלְטָנִין מְמָנָן. וְאִינּוּן (קהלת ז) עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִין אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. אִלֵּין אִינּוּן עַשְׂרָה דִּי מְמָנָן עַל פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא לְנַטְלָא הַהוּא צְלוֹתָא, אוֹ הַהִיא בִּרְכָתָא, וְיָהֲבֵי בֵּיהּ חֵילָא, לְאִתְיַקְּרָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְבְּרַךְ מִתַּתָּא. כֵּיוָן דְּמִתַתָּא אִתְבְּרַךְ, מֵהַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְבָּרְכָא מֵעֵילָּא, וְאִתְיְקַר מִכָּל סִטְרִין.
וְאִלֵּין עֲשָׂרָה מְמָנָן, זְמִינִין לְנַטְלָא מֵאִינּוּן בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא, וּלְאַרָקָא לְתַתָּא, וּלְבָרְכָא לְהַהוּא דִּמְבָרֵךְ לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (במדבר ו) וַאֲנִי אֲבָרַכֵם.
בְּגִין כָּךְ, יִסְתַּמַּר בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּיָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, לְמֶהוֵי בִּצְלּוֹ, אוֹ בְּבִרְכָּאן אוֹ בְּבָעוּתָא, וְלָא יָרִים יְדוֹי לְמַגָּנָא, בְּגִין דְּאִלֵּין עֲשָׂרָה אִינּוּן זְמִינִין, וּמִתְעָרִין. לְגַבֵּי הַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין, וְאִי הוּא לְמַגָּנָא, אִינּוּן עֲשָׂרָה לַטְיָין לֵיהּ, בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא לְוָוטִין. וְהַאי אִיהוּ דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.
וּכְדֵין, רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עַל אִינּוּן יְדִין, דְּאִיהוּ אָרְחֵיהּ לְמִשְׁרֵי עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא, וּבִרְכָּתָא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר רֵיקָנַיָּא. וְעַל דָּא (נ''א דמברך ליה ואי אינון מתערין לגבי ההוא פרישו דידין ואיהו למגנא אינון לטיין ליה במאתן וארבעין ותמנייא לווטין וכדין רוח מסאבא שרייא על אינון ידין דאיהו ארחיה למשרזי על אתר ריקנייא בגין כך יסתמר בר נש בשעתא דארים ידוי לעילא למהוי בצלו או בברכאן ובצלותא ולא ירים ידוי למגנא ועל דא) כְּתִיב, (בראשית יד) הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, דְּמִתַּרְגְּמִינָן בְּצַלּוּ.
וּבְהַאי פְּרִישׂוּ דְּיָדִין, אִית רָזִין עִלָּאִין, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּרִישׁוּ, וְאִזְדְּקָפוּ לְעֵילָּא, אוֹקִיר בַּר נָשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין. אַחְזֵי לְיַחֲדָא רָזָא דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן, בְּגִין לְיַחֲדָא כֹּלָּא, וּלְאִתְבָּרְכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְקָא חֲזִי, (ר''ח א' ב') וְאַחְזֵי לְיַחֲדָא רָזָא דִּרְתִּיכִין פְּנִימָאִין, וּרְתִיכִין דִּלְבַר, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּכָל סִטְרִין, וְיִתְיַחֵד כֹּלָּא כַּחֲדָא, עֵילָּא וְתַתָּא.

7.7.25 יא תמוז תשפה

א

סז

דף

עמוד

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. רַבִּי חִזְקִיָּה (רביאלעזר) פָּתַח וְאָמַר, (ויקראט) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו. כָּתוּב יָדוֹ אַחַת, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לְהָרִים יָמִין עַל שְׂמֹאל, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַסּוֹד.
מָצָאנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמֵּרִים יָדוֹ לְמַעְלָה, וְהֵם אֵינָן בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, זֶהוּ אָדָם שֶׁמִּתְקַלֵּל מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים מְמֻנִּים, וְהֵם עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. אֵלּוּ אוֹתָם עֲשָׂרָה שֶׁמְּמֻנִּים עַל פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה לִטֹּל אוֹתָהּ תְּפִלָּה אוֹ אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְנוֹתְנִים בָּהּ כֹּחַ לְהִתְכַּבֵּד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְבָּרֵךְ מִלְּמַטָּה. כֵּיוָן שֶׁמִּלְּמַטָּה מִתְבָּרֵךְ מֵאוֹתָהּ פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה, אָז מִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה, וּמִתְכַּבֵּד מִכָּל הַצְּדָדִים.
וְאֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַמְמֻנִּים מְזֻמָּנִים לִטֹּל מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וּלְהוֹרִיק לְמַטָּה, וּלְבָרֵךְ אֶת אוֹתוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב (במדבר ו) וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.
וְלָכֵן יִשָּׁמֵר הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִים יָדָיו לְמַעְלָה לִהְיוֹת בִּתְפִלָּה אוֹ בִּבְרָכוֹת אוֹ בְּבַקָּשָׁה, וְלֹא יָרִים יָדָיו לְחִנָּם, מִשּׁוּם שֶׁעֲשָׂרָה הַלָּלוּ מְזֻמָּנִים וּמִתְעוֹרְרִים אֶל אוֹתָהּ פְּרִישַׂת יָדַיִם. וְאִם זֶה לְחִנָּם, אוֹתָם הָעֲשָׂרָה מְקַלְלִים אוֹתוֹ בְּמָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.
וְאָז רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָם הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא דַּרְכּוֹ לִשְׁרוֹת עַל מָקוֹם רֵיק, וּבְרָכָה לֹא שׁוֹרָה בְּמָקוֹם רֵיק. וְעַל זֶה (שמברךאותו. ואם הם מתעוררים אל אותו פורש הידים והם לחגם מקללים אותו במאתים וארבעים ושמנה קללות, ואז רוח טמאה שורה על אותן ידים, שדרכה לשרות על מקום ריק. משום כך יזהר האדםבשעה שמרים ידיו למעלה אובברכות או בתפלה ולא ירים ידיו לחגם. ועל זה) כָּתוּב (בראשית יד) הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, שֶׁמְּתַרְגְּמִים: בִּתְפִלָּה.
וּבִפְרִישַׂת הַיָּדַיִם הַזֹּאת יֵשׁ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְרָשִׂים וּמִזְדַּקְּפִים לְמַעְלָה, מְכַבֵּד הָאָדָם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַמָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. וְרָאוּי לְיַחֵד סוֹד שֶׁל עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת כְּדֵי לְיַחֵד אֶת הַכֹּל, וּלְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי. וְרָאוּי לְיַחֵד אֶת סוֹד הַמֶּרְכָּבוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל הַצְּדָדִים, וְיִתְיַחֵד הַכֹּל כְּאֶחָד, מַעְלָה וּמַטָּה.

(שמות יח) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. רַבִּי חִזְקִיָּה (נ''א ר' אלעזר) פָּתַח וְאָמַר, (ויקרא ט) וַיִשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו. כְּתִיב יָדוֹ חַד, בְּגִין דְּבָעֵי לְאָרָמָא יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, והָא אוֹקִימְנָא רָזָא.
אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּכָל מַאן דְּאָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, וְלָאו אִינּוּן בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין, הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּאִתְלַטְיָיא מֵעֲשָׂרָה שׁוּלְטָנִין מְמָנָן. וְאִינּוּן (קהלת ז) עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִין אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. אִלֵּין אִינּוּן עַשְׂרָה דִּי מְמָנָן עַל פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא לְנַטְלָא הַהוּא צְלוֹתָא, אוֹ הַהִיא בִּרְכָתָא, וְיָהֲבֵי בֵּיהּ חֵילָא, לְאִתְיַקְּרָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִתְבְּרַךְ מִתַּתָּא. כֵּיוָן דְּמִתַתָּא אִתְבְּרַךְ, מֵהַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין לְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְבָּרְכָא מֵעֵילָּא, וְאִתְיְקַר מִכָּל סִטְרִין.
וְאִלֵּין עֲשָׂרָה מְמָנָן, זְמִינִין לְנַטְלָא מֵאִינּוּן בִּרְכָּאן דִּלְעֵילָּא, וּלְאַרָקָא לְתַתָּא, וּלְבָרְכָא לְהַהוּא דִּמְבָרֵךְ לֵיהּ, דִּכְתִּיב, (במדבר ו) וַאֲנִי אֲבָרַכֵם.
בְּגִין כָּךְ, יִסְתַּמַּר בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּיָרִים יְדוֹי לְעֵילָּא, לְמֶהוֵי בִּצְלּוֹ, אוֹ בְּבִרְכָּאן אוֹ בְּבָעוּתָא, וְלָא יָרִים יְדוֹי לְמַגָּנָא, בְּגִין דְּאִלֵּין עֲשָׂרָה אִינּוּן זְמִינִין, וּמִתְעָרִין. לְגַבֵּי הַהוּא פְּרִישׂוּ דְּיָדִין, וְאִי הוּא לְמַגָּנָא, אִינּוּן עֲשָׂרָה לַטְיָין לֵיהּ, בְּמָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא לְוָוטִין. וְהַאי אִיהוּ דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.
וּכְדֵין, רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עַל אִינּוּן יְדִין, דְּאִיהוּ אָרְחֵיהּ לְמִשְׁרֵי עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא, וּבִרְכָּתָא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר רֵיקָנַיָּא. וְעַל דָּא (נ''א דמברך ליה ואי אינון מתערין לגבי ההוא פרישו דידין ואיהו למגנא אינון לטיין ליה במאתן וארבעין ותמנייא לווטין וכדין רוח מסאבא שרייא על אינון ידין דאיהו ארחיה למשרזי על אתר ריקנייא בגין כך יסתמר בר נש בשעתא דארים ידוי לעילא למהוי בצלו או בברכאן ובצלותא ולא ירים ידוי למגנא ועל דא) כְּתִיב, (בראשית יד) הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, דְּמִתַּרְגְּמִינָן בְּצַלּוּ.
וּבְהַאי פְּרִישׂוּ דְּיָדִין, אִית רָזִין עִלָּאִין, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְפְּרִישׁוּ, וְאִזְדְּקָפוּ לְעֵילָּא, אוֹקִיר בַּר נָשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּכַמָּה רָזִין עִלָּאִין. אַחְזֵי לְיַחֲדָא רָזָא דְּעֶשֶׂר אֲמִירָן, בְּגִין לְיַחֲדָא כֹּלָּא, וּלְאִתְבָּרְכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְקָא חֲזִי, (ר''ח א' ב') וְאַחְזֵי לְיַחֲדָא רָזָא דִּרְתִּיכִין פְּנִימָאִין, וּרְתִיכִין דִּלְבַר, בְּגִין דְּיִתְבָּרֵךְ שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּכָל סִטְרִין, וְיִתְיַחֵד כֹּלָּא כַּחֲדָא, עֵילָּא וְתַתָּא.

7.7.25 יא תמוז תשפה

סז

א

עמוד

דף

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. רַבִּי חִזְקִיָּה (רביאלעזר) פָּתַח וְאָמַר, (ויקראט) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו. כָּתוּב יָדוֹ אַחַת, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לְהָרִים יָמִין עַל שְׂמֹאל, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַסּוֹד.
מָצָאנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמֵּרִים יָדוֹ לְמַעְלָה, וְהֵם אֵינָן בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, זֶהוּ אָדָם שֶׁמִּתְקַלֵּל מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים מְמֻנִּים, וְהֵם עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. אֵלּוּ אוֹתָם עֲשָׂרָה שֶׁמְּמֻנִּים עַל פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה לִטֹּל אוֹתָהּ תְּפִלָּה אוֹ אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְנוֹתְנִים בָּהּ כֹּחַ לְהִתְכַּבֵּד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְבָּרֵךְ מִלְּמַטָּה. כֵּיוָן שֶׁמִּלְּמַטָּה מִתְבָּרֵךְ מֵאוֹתָהּ פְּרִישַׂת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה, אָז מִתְבָּרֵךְ מִלְמַעְלָה, וּמִתְכַּבֵּד מִכָּל הַצְּדָדִים.
וְאֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַמְמֻנִּים מְזֻמָּנִים לִטֹּל מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וּלְהוֹרִיק לְמַטָּה, וּלְבָרֵךְ אֶת אוֹתוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב (במדבר ו) וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.
וְלָכֵן יִשָּׁמֵר הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִים יָדָיו לְמַעְלָה לִהְיוֹת בִּתְפִלָּה אוֹ בִּבְרָכוֹת אוֹ בְּבַקָּשָׁה, וְלֹא יָרִים יָדָיו לְחִנָּם, מִשּׁוּם שֶׁעֲשָׂרָה הַלָּלוּ מְזֻמָּנִים וּמִתְעוֹרְרִים אֶל אוֹתָהּ פְּרִישַׂת יָדַיִם. וְאִם זֶה לְחִנָּם, אוֹתָם הָעֲשָׂרָה מְקַלְלִים אוֹתוֹ בְּמָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ.
וְאָז רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָם הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא דַּרְכּוֹ לִשְׁרוֹת עַל מָקוֹם רֵיק, וּבְרָכָה לֹא שׁוֹרָה בְּמָקוֹם רֵיק. וְעַל זֶה (שמברךאותו. ואם הם מתעוררים אל אותו פורש הידים והם לחגם מקללים אותו במאתים וארבעים ושמנה קללות, ואז רוח טמאה שורה על אותן ידים, שדרכה לשרות על מקום ריק. משום כך יזהר האדםבשעה שמרים ידיו למעלה אובברכות או בתפלה ולא ירים ידיו לחגם. ועל זה) כָּתוּב (בראשית יד) הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, שֶׁמְּתַרְגְּמִים: בִּתְפִלָּה.
וּבִפְרִישַׂת הַיָּדַיִם הַזֹּאת יֵשׁ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְרָשִׂים וּמִזְדַּקְּפִים לְמַעְלָה, מְכַבֵּד הָאָדָם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַמָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. וְרָאוּי לְיַחֵד סוֹד שֶׁל עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת כְּדֵי לְיַחֵד אֶת הַכֹּל, וּלְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי. וְרָאוּי לְיַחֵד אֶת סוֹד הַמֶּרְכָּבוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְהַמֶּרְכָּבוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּכָל הַצְּדָדִים, וְיִתְיַחֵד הַכֹּל כְּאֶחָד, מַעְלָה וּמַטָּה.