18.9.24

קע

דף

ב

עמוד

טו אלול תשפד

מַה כָּתוּב? וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אָז הַזְּמַן לִהְיוֹת מוּאָר.
וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. אָז הוּא רֶמֶז, שֶׁהֲרֵי בְּעוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְסוֹבְלִים כְּאֵבִים וְצַעַר וְכַמָּה רָעוֹת, כְּשֶׁמֵּאִיר לָהֶם הַיּוֹם וְיָבִיא לָהֶם מְנוּחָה, אָז יִסְתַּכְּלוּ וְיִכְאֲבוּ בְּעַצְמוֹתֵיהֶם מִכַּמָּה רָעוֹת וְצַעַר שֶׁסָּבְלוּ וְיִתְמְהוּ עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם כָּךְ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. שֶׁאוֹתוֹ זְמַן הַמְּנוּחָה, וְאָז הוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, כּוֹאֵב וּמְצַעֵר עַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁעָבַר.
וְהוּא, כְּשֶׁעוֹלֶה קַדְרוּת הַשַּׁחַר, אָז מִתְחַזֵּק וְנֶאֱחָז בּוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶחֱלָשׁ כֹּחוֹ, שֶׁאֵין לוֹ שִׁלְטוֹן אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְיַעֲקֹב שִׁלְטוֹנוֹ בַּיּוֹם. וְעַל זֶה אָמַר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בִּרְשׁוּתְךְ עוֹמֵד, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וּפֵרְשׁוּהוּ.
וישלח, ז׳
(על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו', כי נגע בכף ירך י קב בגיד הנשה, שאפלו בהנאה אסור, ואפלו לתת אותו לכלב, ולמה נקרא גיד הנשה? כלומר, גיד שהוא משכיח את בני האדם מעבודת רבונם, ושם רובץ היצר הרע
וכיון שנדבק עם יעקב, לא מצא מקום שיכול להתגבר על יעקב, משום שכל איברי הגוף סיעו ליעקב, וכלם היו חזקים ולא היתה בהם חלשה, מה עשה? ויגע בכף ירכו בגיד הנשה, במינו של יצר הרע שהוא מינו למקומו, ומשם בא יצר הרע על בני האדם,
ולכן אמרה תורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כמו שאמרו החברים באיברי האדם שרמוז למעלה, אם טוב טוב, ואם רע רע, ולכן כל איבר מחזק איבר, ודאי גיד הנשה מחזק את יצר הרע שהוא מינו, ובני ישראל לא יאכלו אותו, שאינם מצדו וממינו, אבל עמים עובדי עבודה זרה יאכלו אותו, שהוא מצד וממין המלאך שלהם, שהוא סמא"ל, כדי לחזק לבם,
משום שיש באדם מאתים ארבעים ושמונה איברים כנגד מאתים ארבעים ושמונה מצוות התורה שהם נתנו להעשות, וכנגד מאתים ארבעים ושמונה מלאכים שהתלבשה בהם שכינה והשם שלהם כשם רבונם,
ויש באדם שלש מאות ששים וחמשה גידים, וכנגדם שלש מאות ששים וחמש מצוות שלא נתנו להעשות וכנגד שלש מאות ששים וחמשה ימות השנה, והרי תשעה באב אחד מהם, שהוא כנגד סמא"ל, שהוא אחד מאותם שלש מאות ששים וחמשה מלאכים (ימים), ולכן אמרה תורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, א"ת לרבות תשעה באב שלא אוכלים בו ולא שותים,
ולכן ראה הקדוש ברוך הוא הכל, ונרמז בהם רמז ליעקב, ויאבק איש עמו, בכל ימות השנה ובכל איברי י קב, ולא נמצא פרט לאותו גיד הנשה, מיד תשש כח יעקב, ובימות השנה מצא יום תשעה באב שבו התחזק ונגזר דין עלינו ונחרב בית המקדש, וכל מי שאוכל בתשעה באב כאלו אכל את גיד הנשה). רבי חייא אמר, אלמלא לא נחלש כח (של מקום) זה של יעקב, היה מתקים יעקב אליו, ונשבר כח של עשו למעלה ולמטה.

18.9.24 טו אלול תשפד

קע

דף

ב

עמוד

מַה כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, דְּהָא כְּדֵין זִמְנָא לְאִתְנָהָרָא.
וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. כְּדֵין אִיהוּ רֶמֶז דְּהָא בְּעוֹד דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא וְסָבְלִין כְּאֵבִין וְצַעֲרִין וְכַמָּה בִּישִׁין, כַּד אִתְנְהִיר לוֹן יְמָמָא וְיֵיתֵי לוֹן נַיְיחָא, כְּדֵין יִסְתַּכְּלוּן וְיִכְאֲבוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מִכַּמָּה בִּישִׁין וְצַעֲרִין דְּסָבְלוּ וְיִתְמְהוּ עֲלַיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. דְּהַהוּא זִמְנָא דְנַיְיחָא, וּכְדֵין וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ אִתְכָּאַב וְצָעֵיר גַּרְמֵיהּ עַל מַה דְּעֲבַר.
וְאִיהוּ כַּד אִסְתַּלַּק קַדְרוּתָא דְּשַׁחֲרָא כְּדֵין אִתְתַּקַּף וְאִתְאֲחִיד בֵּיהּ דְּכַד אִתְחַלַּשׁ חֵילֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ שׁוּלְטָנוּתָא אֶלָּא בְּלֵילְיָא, וְיַעֲקֹב שָׁלְטָנוּתֵיהּ בִּימָמָא. וְעַל דָּא אָמַר וַיֹּאמֶר שַׁלְחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, דְּהָא אֲנָא בִּרְשׁוּתְךָ קָאִימְנָא, וְהָא אִתְּמָר וְאוּקְמוּהָ:
וישלח, ז׳
(על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו', כי נגע בכף ירך יעקב, בגיד הנשה, דאפילו בהנאה אסיר ואפילו ליהביה לכלבא. ואמאי אקרי גיד הנשה. כלומר גיד דאיהו מנשה לבני נשא לפולחנא דמאריהון, ותמן הוא יצר הרע רביע.
כיון דאתדבק עם יעקב לא אשכח אתר דיכיל לאתגברא עליה דיעקב, בגין דכל שייפי גופא סייעי ליעקב, וכלהו הוו תקיפין ולא הוו בהון חולשא, מה עבד, ויגע בכף ירכו בגיד הנשה, בזיניה ביצר הרע דאיהו זיניה ואתריה, ומתמן אתי יצר הרע על בני נשא.
ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. כמה דאמרו חברייא, בשייפין דבר נש דרמיז לעילא אי טב, טב. ואי ביש, ביש. ובגין כך כל שייפא מתקיף שייפא. ודאי גיד הנשה מתקיף ליצר הרע דהוא זיניה, ובני ישראל לא יאכלו ליה, דלאו אינון מסטריה ומזיניה. אבל עמין עובדי עבודה זרה, יאכלו ליה, דאיהו מסטרא ומזינא דמלאכא דלהון דאיהו סמא"ל בגין לתקפא לבהון.
בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו, ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון.
ואית בבר נש שס"ה גידין ולקבלהון שס"ה פקודין דלאו אינון אתיהבו למעבד ולקבל שס"ה יומי שתא, והא תשעה באב חד מנהון דאיהו לקבל סמא"ל דאיהו חד מאינון שס"ה מלאכין (נ"א יומין), ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. א"ת, לאסגאה תשעה באב דלא אכלין ביה ולא שתין.
ובגין כך חזא קודשא בריך הוא כלא ונרמז בהון רמז ליעקב, ויאבק איש עמו, בכל יומי שתא ובכל שייפין דיעקב ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה, מיד תשש חיליה דיעקב, וביומי שתא אשכח יום תשעה באב דביה אתתקף ואתגזר דינא עלנא ואתחרב בי מקדשא, וכל מאן דאכיל בתשעה באב כאילו אכיל גיד הנשה). רַבִּי חִיָּיא אָמַר, אִלְּמָלֵא לָא אִתְחַלַּשׁ חֵילָא (נ"א דאתר) דָא דְּיַעֲקֹב, אִתְקְיַּים יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ וְאִתְבַּר חֵילָא דְעֵשָׂו לְעֵילָא וְתַתָּא.

18.9.24 טו אלול תשפד

קע

דף

ב

מַה כָּתוּב? וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אָז הַזְּמַן לִהְיוֹת מוּאָר.
וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. אָז הוּא רֶמֶז, שֶׁהֲרֵי בְּעוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְסוֹבְלִים כְּאֵבִים וְצַעַר וְכַמָּה רָעוֹת, כְּשֶׁמֵּאִיר לָהֶם הַיּוֹם וְיָבִיא לָהֶם מְנוּחָה, אָז יִסְתַּכְּלוּ וְיִכְאֲבוּ בְּעַצְמוֹתֵיהֶם מִכַּמָּה רָעוֹת וְצַעַר שֶׁסָּבְלוּ וְיִתְמְהוּ עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם כָּךְ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. שֶׁאוֹתוֹ זְמַן הַמְּנוּחָה, וְאָז הוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, כּוֹאֵב וּמְצַעֵר עַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁעָבַר.
וְהוּא, כְּשֶׁעוֹלֶה קַדְרוּת הַשַּׁחַר, אָז מִתְחַזֵּק וְנֶאֱחָז בּוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶחֱלָשׁ כֹּחוֹ, שֶׁאֵין לוֹ שִׁלְטוֹן אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְיַעֲקֹב שִׁלְטוֹנוֹ בַּיּוֹם. וְעַל זֶה אָמַר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בִּרְשׁוּתְךְ עוֹמֵד, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וּפֵרְשׁוּהוּ.
וישלח, ז׳
(על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו', כי נגע בכף ירך י קב בגיד הנשה, שאפלו בהנאה אסור, ואפלו לתת אותו לכלב, ולמה נקרא גיד הנשה? כלומר, גיד שהוא משכיח את בני האדם מעבודת רבונם, ושם רובץ היצר הרע
וכיון שנדבק עם יעקב, לא מצא מקום שיכול להתגבר על יעקב, משום שכל איברי הגוף סיעו ליעקב, וכלם היו חזקים ולא היתה בהם חלשה, מה עשה? ויגע בכף ירכו בגיד הנשה, במינו של יצר הרע שהוא מינו למקומו, ומשם בא יצר הרע על בני האדם,
ולכן אמרה תורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כמו שאמרו החברים באיברי האדם שרמוז למעלה, אם טוב טוב, ואם רע רע, ולכן כל איבר מחזק איבר, ודאי גיד הנשה מחזק את יצר הרע שהוא מינו, ובני ישראל לא יאכלו אותו, שאינם מצדו וממינו, אבל עמים עובדי עבודה זרה יאכלו אותו, שהוא מצד וממין המלאך שלהם, שהוא סמא"ל, כדי לחזק לבם,
משום שיש באדם מאתים ארבעים ושמונה איברים כנגד מאתים ארבעים ושמונה מצוות התורה שהם נתנו להעשות, וכנגד מאתים ארבעים ושמונה מלאכים שהתלבשה בהם שכינה והשם שלהם כשם רבונם,
ויש באדם שלש מאות ששים וחמשה גידים, וכנגדם שלש מאות ששים וחמש מצוות שלא נתנו להעשות וכנגד שלש מאות ששים וחמשה ימות השנה, והרי תשעה באב אחד מהם, שהוא כנגד סמא"ל, שהוא אחד מאותם שלש מאות ששים וחמשה מלאכים (ימים), ולכן אמרה תורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, א"ת לרבות תשעה באב שלא אוכלים בו ולא שותים,
ולכן ראה הקדוש ברוך הוא הכל, ונרמז בהם רמז ליעקב, ויאבק איש עמו, בכל ימות השנה ובכל איברי י קב, ולא נמצא פרט לאותו גיד הנשה, מיד תשש כח יעקב, ובימות השנה מצא יום תשעה באב שבו התחזק ונגזר דין עלינו ונחרב בית המקדש, וכל מי שאוכל בתשעה באב כאלו אכל את גיד הנשה). רבי חייא אמר, אלמלא לא נחלש כח (של מקום) זה של יעקב, היה מתקים יעקב אליו, ונשבר כח של עשו למעלה ולמטה.

מַה כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, דְּהָא כְּדֵין זִמְנָא לְאִתְנָהָרָא.
וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. כְּדֵין אִיהוּ רֶמֶז דְּהָא בְּעוֹד דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא וְסָבְלִין כְּאֵבִין וְצַעֲרִין וְכַמָּה בִּישִׁין, כַּד אִתְנְהִיר לוֹן יְמָמָא וְיֵיתֵי לוֹן נַיְיחָא, כְּדֵין יִסְתַּכְּלוּן וְיִכְאֲבוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מִכַּמָּה בִּישִׁין וְצַעֲרִין דְּסָבְלוּ וְיִתְמְהוּ עֲלַיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. דְּהַהוּא זִמְנָא דְנַיְיחָא, וּכְדֵין וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ אִתְכָּאַב וְצָעֵיר גַּרְמֵיהּ עַל מַה דְּעֲבַר.
וְאִיהוּ כַּד אִסְתַּלַּק קַדְרוּתָא דְּשַׁחֲרָא כְּדֵין אִתְתַּקַּף וְאִתְאֲחִיד בֵּיהּ דְּכַד אִתְחַלַּשׁ חֵילֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ שׁוּלְטָנוּתָא אֶלָּא בְּלֵילְיָא, וְיַעֲקֹב שָׁלְטָנוּתֵיהּ בִּימָמָא. וְעַל דָּא אָמַר וַיֹּאמֶר שַׁלְחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, דְּהָא אֲנָא בִּרְשׁוּתְךָ קָאִימְנָא, וְהָא אִתְּמָר וְאוּקְמוּהָ:
וישלח, ז׳
(על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו', כי נגע בכף ירך יעקב, בגיד הנשה, דאפילו בהנאה אסיר ואפילו ליהביה לכלבא. ואמאי אקרי גיד הנשה. כלומר גיד דאיהו מנשה לבני נשא לפולחנא דמאריהון, ותמן הוא יצר הרע רביע.
כיון דאתדבק עם יעקב לא אשכח אתר דיכיל לאתגברא עליה דיעקב, בגין דכל שייפי גופא סייעי ליעקב, וכלהו הוו תקיפין ולא הוו בהון חולשא, מה עבד, ויגע בכף ירכו בגיד הנשה, בזיניה ביצר הרע דאיהו זיניה ואתריה, ומתמן אתי יצר הרע על בני נשא.
ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. כמה דאמרו חברייא, בשייפין דבר נש דרמיז לעילא אי טב, טב. ואי ביש, ביש. ובגין כך כל שייפא מתקיף שייפא. ודאי גיד הנשה מתקיף ליצר הרע דהוא זיניה, ובני ישראל לא יאכלו ליה, דלאו אינון מסטריה ומזיניה. אבל עמין עובדי עבודה זרה, יאכלו ליה, דאיהו מסטרא ומזינא דמלאכא דלהון דאיהו סמא"ל בגין לתקפא לבהון.
בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו, ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון.
ואית בבר נש שס"ה גידין ולקבלהון שס"ה פקודין דלאו אינון אתיהבו למעבד ולקבל שס"ה יומי שתא, והא תשעה באב חד מנהון דאיהו לקבל סמא"ל דאיהו חד מאינון שס"ה מלאכין (נ"א יומין), ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. א"ת, לאסגאה תשעה באב דלא אכלין ביה ולא שתין.
ובגין כך חזא קודשא בריך הוא כלא ונרמז בהון רמז ליעקב, ויאבק איש עמו, בכל יומי שתא ובכל שייפין דיעקב ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה, מיד תשש חיליה דיעקב, וביומי שתא אשכח יום תשעה באב דביה אתתקף ואתגזר דינא עלנא ואתחרב בי מקדשא, וכל מאן דאכיל בתשעה באב כאילו אכיל גיד הנשה). רַבִּי חִיָּיא אָמַר, אִלְּמָלֵא לָא אִתְחַלַּשׁ חֵילָא (נ"א דאתר) דָא דְּיַעֲקֹב, אִתְקְיַּים יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ וְאִתְבַּר חֵילָא דְעֵשָׂו לְעֵילָא וְתַתָּא.

18.9.24

קע

דף

ב

עמוד

טו אלול תשפד

מַה כָּתוּב? וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אָז הַזְּמַן לִהְיוֹת מוּאָר.
וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. אָז הוּא רֶמֶז, שֶׁהֲרֵי בְּעוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְסוֹבְלִים כְּאֵבִים וְצַעַר וְכַמָּה רָעוֹת, כְּשֶׁמֵּאִיר לָהֶם הַיּוֹם וְיָבִיא לָהֶם מְנוּחָה, אָז יִסְתַּכְּלוּ וְיִכְאֲבוּ בְּעַצְמוֹתֵיהֶם מִכַּמָּה רָעוֹת וְצַעַר שֶׁסָּבְלוּ וְיִתְמְהוּ עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם כָּךְ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. שֶׁאוֹתוֹ זְמַן הַמְּנוּחָה, וְאָז הוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, כּוֹאֵב וּמְצַעֵר עַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁעָבַר.
וְהוּא, כְּשֶׁעוֹלֶה קַדְרוּת הַשַּׁחַר, אָז מִתְחַזֵּק וְנֶאֱחָז בּוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶחֱלָשׁ כֹּחוֹ, שֶׁאֵין לוֹ שִׁלְטוֹן אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְיַעֲקֹב שִׁלְטוֹנוֹ בַּיּוֹם. וְעַל זֶה אָמַר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בִּרְשׁוּתְךְ עוֹמֵד, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וּפֵרְשׁוּהוּ.
וישלח, ז׳
(על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו', כי נגע בכף ירך י קב בגיד הנשה, שאפלו בהנאה אסור, ואפלו לתת אותו לכלב, ולמה נקרא גיד הנשה? כלומר, גיד שהוא משכיח את בני האדם מעבודת רבונם, ושם רובץ היצר הרע
וכיון שנדבק עם יעקב, לא מצא מקום שיכול להתגבר על יעקב, משום שכל איברי הגוף סיעו ליעקב, וכלם היו חזקים ולא היתה בהם חלשה, מה עשה? ויגע בכף ירכו בגיד הנשה, במינו של יצר הרע שהוא מינו למקומו, ומשם בא יצר הרע על בני האדם,
ולכן אמרה תורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כמו שאמרו החברים באיברי האדם שרמוז למעלה, אם טוב טוב, ואם רע רע, ולכן כל איבר מחזק איבר, ודאי גיד הנשה מחזק את יצר הרע שהוא מינו, ובני ישראל לא יאכלו אותו, שאינם מצדו וממינו, אבל עמים עובדי עבודה זרה יאכלו אותו, שהוא מצד וממין המלאך שלהם, שהוא סמא"ל, כדי לחזק לבם,
משום שיש באדם מאתים ארבעים ושמונה איברים כנגד מאתים ארבעים ושמונה מצוות התורה שהם נתנו להעשות, וכנגד מאתים ארבעים ושמונה מלאכים שהתלבשה בהם שכינה והשם שלהם כשם רבונם,
ויש באדם שלש מאות ששים וחמשה גידים, וכנגדם שלש מאות ששים וחמש מצוות שלא נתנו להעשות וכנגד שלש מאות ששים וחמשה ימות השנה, והרי תשעה באב אחד מהם, שהוא כנגד סמא"ל, שהוא אחד מאותם שלש מאות ששים וחמשה מלאכים (ימים), ולכן אמרה תורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, א"ת לרבות תשעה באב שלא אוכלים בו ולא שותים,
ולכן ראה הקדוש ברוך הוא הכל, ונרמז בהם רמז ליעקב, ויאבק איש עמו, בכל ימות השנה ובכל איברי י קב, ולא נמצא פרט לאותו גיד הנשה, מיד תשש כח יעקב, ובימות השנה מצא יום תשעה באב שבו התחזק ונגזר דין עלינו ונחרב בית המקדש, וכל מי שאוכל בתשעה באב כאלו אכל את גיד הנשה). רבי חייא אמר, אלמלא לא נחלש כח (של מקום) זה של יעקב, היה מתקים יעקב אליו, ונשבר כח של עשו למעלה ולמטה.