17.5.24

קח

דף

ב

עמוד

ט אייר תשפד

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב מֵאַחֲרֶיהָ? אֶלָּא מֵאַחַר הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מֵאֲחוֹרָיו שֶׁל לוֹט, שֶׁהַמַּשְׁחִית הָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. וְכִי אַחֲרָיו הָלַךְ, הֲרֵי הוּא שָׁלַח אוֹתוֹ? אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לוֹט, הִתְעַכֵּב הַמַּשְׁחִית לְהַשְׁחִית, וְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ כְּבָר וְהִשְׁאִיר לַאֲחוֹרָיו, הָיָה הוֹפֵךְ אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית.
וְלָכֵן אָמַר לוֹ אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךְ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי מְחַבֵּל אַחֲרֶיךְ. וְעַל זֶה כָּתוּב וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וְרָאֲתָה אֶת הַמַּשְׁחִית, אָז וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַמַּשְׁחִית אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הָאִישׁ (מראה פניו לאיש), הוּא אֵינוֹ מַשְׁחִית אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁאִשְׁתּוֹ הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ לְהִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו, מִיָּד וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
וירא, כ׳
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ עוֹמְדִים יוֹם אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּפָּסוּק הַזֶּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (דברים ח) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. לְשֵׁם מָה פַּעֲמַיִם בָּהּ בָּהּ? אֶלָּא הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִלֵּק אֶת כָּל הָעַמִּים וְהָאֲרָצוֹת לִשְׁלוּחִים מְמֻנִּים, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא שׁוֹלֵט מַלְאָךְ וְלֹא מְמֻנֶּה אַחֵר, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, לָכֵן הִכְנִיס אֶת הָעָם שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהֶם אַחֵר לְאֶרֶץ שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהּ אַחֵר.

17.5.24 ט אייר תשפד

קח

דף

ב

עמוד

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, מֵאַחֲרֶיהָ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא מִבָּתַר שְׁכִינְתָּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר מִבַּתְרִיהּ דְּלוֹט, דִּמְחַבְּלָא אָזִיל אֲבַתְרֵיהּ, וְכִי אֲבַתְרִיהּ אָזִיל, וְהָא הוּא שַׁדַּר לֵיהּ, אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּהֲוָה אָזִיל לוֹט אִתְעַכַּב מְחַבְּלָא לְחַבָּלָא, וְכָל אֲתַר דְּאָזִיל כְּבָר וְשָׁבִיק לַאֲחוֹרֵיהּ הֲוָה מְהַפֵּךְ לֵיהּ מְחַבְּלָא.
וּבְגִין כָּךְ אָמַר לֵיהּ אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ דְּהָא אֲנָא אֲחַבֵּל בַּתְרָךְ, וְעַל דָּא כְּתִיב וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וְחֲמַת מְחַבְּלָא. כְּדֵין וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. דְּהָא בְּכָל זִמְנָא דִּמְחַבְּלָא לָא חָמֵי אַנְפּוֹי דְּבַר נָשׁ (נ"א אחמי אנפי לכר נש) לָא מְחַבִּיל לֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְּתֵיהּ אֲהַדְּרַת אַנְפָּהָא לְאִסְתַּכָּלָא אֲבַתְרִיהּ מִיָּד וַתְּהִי נִצָּב מֶלַח.
וירא, כ׳
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווּ קָיְימֵי יוֹמָא חַד וְעָסְקֵי בְּהַאי קְרָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב, (דברים ח׳:ט׳) אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. הַאי בָּהּ בָּהּ תְּרִי זִמְנֵי אַמַּאי. אֶלָּא הָא אִתְּמָר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּלִיג כָּל עַמִּין וְאַרְעָאן לִמְמַנָּן שְׁלִיחָן, וְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לָא שַׁלִּיט בָּהּ מַלְאָכָא וְלָא מְמַנָּא אָחֳרָא אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, בְּגִין כָּךְ אָעִיל לְעַמָּא דְּלָא שַׁלִּיט בְּהוּ אָחֳרָא לְאַרְעָא דְּלָא שָׁלִיט בָּהּ אָחֳרָא.

17.5.24 ט אייר תשפד

קח

דף

ב

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב מֵאַחֲרֶיהָ? אֶלָּא מֵאַחַר הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מֵאֲחוֹרָיו שֶׁל לוֹט, שֶׁהַמַּשְׁחִית הָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. וְכִי אַחֲרָיו הָלַךְ, הֲרֵי הוּא שָׁלַח אוֹתוֹ? אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לוֹט, הִתְעַכֵּב הַמַּשְׁחִית לְהַשְׁחִית, וְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ כְּבָר וְהִשְׁאִיר לַאֲחוֹרָיו, הָיָה הוֹפֵךְ אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית.
וְלָכֵן אָמַר לוֹ אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךְ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי מְחַבֵּל אַחֲרֶיךְ. וְעַל זֶה כָּתוּב וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וְרָאֲתָה אֶת הַמַּשְׁחִית, אָז וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַמַּשְׁחִית אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הָאִישׁ (מראה פניו לאיש), הוּא אֵינוֹ מַשְׁחִית אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁאִשְׁתּוֹ הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ לְהִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו, מִיָּד וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
וירא, כ׳
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ עוֹמְדִים יוֹם אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּפָּסוּק הַזֶּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (דברים ח) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. לְשֵׁם מָה פַּעֲמַיִם בָּהּ בָּהּ? אֶלָּא הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִלֵּק אֶת כָּל הָעַמִּים וְהָאֲרָצוֹת לִשְׁלוּחִים מְמֻנִּים, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא שׁוֹלֵט מַלְאָךְ וְלֹא מְמֻנֶּה אַחֵר, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, לָכֵן הִכְנִיס אֶת הָעָם שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהֶם אַחֵר לְאֶרֶץ שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהּ אַחֵר.

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, מֵאַחֲרֶיהָ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא מִבָּתַר שְׁכִינְתָּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר מִבַּתְרִיהּ דְּלוֹט, דִּמְחַבְּלָא אָזִיל אֲבַתְרֵיהּ, וְכִי אֲבַתְרִיהּ אָזִיל, וְהָא הוּא שַׁדַּר לֵיהּ, אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּהֲוָה אָזִיל לוֹט אִתְעַכַּב מְחַבְּלָא לְחַבָּלָא, וְכָל אֲתַר דְּאָזִיל כְּבָר וְשָׁבִיק לַאֲחוֹרֵיהּ הֲוָה מְהַפֵּךְ לֵיהּ מְחַבְּלָא.
וּבְגִין כָּךְ אָמַר לֵיהּ אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ דְּהָא אֲנָא אֲחַבֵּל בַּתְרָךְ, וְעַל דָּא כְּתִיב וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וְחֲמַת מְחַבְּלָא. כְּדֵין וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. דְּהָא בְּכָל זִמְנָא דִּמְחַבְּלָא לָא חָמֵי אַנְפּוֹי דְּבַר נָשׁ (נ"א אחמי אנפי לכר נש) לָא מְחַבִּיל לֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְּתֵיהּ אֲהַדְּרַת אַנְפָּהָא לְאִסְתַּכָּלָא אֲבַתְרִיהּ מִיָּד וַתְּהִי נִצָּב מֶלַח.
וירא, כ׳
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווּ קָיְימֵי יוֹמָא חַד וְעָסְקֵי בְּהַאי קְרָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב, (דברים ח׳:ט׳) אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. הַאי בָּהּ בָּהּ תְּרִי זִמְנֵי אַמַּאי. אֶלָּא הָא אִתְּמָר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּלִיג כָּל עַמִּין וְאַרְעָאן לִמְמַנָּן שְׁלִיחָן, וְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לָא שַׁלִּיט בָּהּ מַלְאָכָא וְלָא מְמַנָּא אָחֳרָא אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, בְּגִין כָּךְ אָעִיל לְעַמָּא דְּלָא שַׁלִּיט בְּהוּ אָחֳרָא לְאַרְעָא דְּלָא שָׁלִיט בָּהּ אָחֳרָא.

17.5.24

קח

דף

ב

עמוד

ט אייר תשפד

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב מֵאַחֲרֶיהָ? אֶלָּא מֵאַחַר הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מֵאֲחוֹרָיו שֶׁל לוֹט, שֶׁהַמַּשְׁחִית הָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. וְכִי אַחֲרָיו הָלַךְ, הֲרֵי הוּא שָׁלַח אוֹתוֹ? אֶלָּא כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לוֹט, הִתְעַכֵּב הַמַּשְׁחִית לְהַשְׁחִית, וְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ כְּבָר וְהִשְׁאִיר לַאֲחוֹרָיו, הָיָה הוֹפֵךְ אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית.
וְלָכֵן אָמַר לוֹ אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךְ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי מְחַבֵּל אַחֲרֶיךְ. וְעַל זֶה כָּתוּב וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וְרָאֲתָה אֶת הַמַּשְׁחִית, אָז וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַמַּשְׁחִית אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הָאִישׁ (מראה פניו לאיש), הוּא אֵינוֹ מַשְׁחִית אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁאִשְׁתּוֹ הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ לְהִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו, מִיָּד וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
וירא, כ׳
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ עוֹמְדִים יוֹם אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּפָּסוּק הַזֶּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (דברים ח) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. לְשֵׁם מָה פַּעֲמַיִם בָּהּ בָּהּ? אֶלָּא הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִלֵּק אֶת כָּל הָעַמִּים וְהָאֲרָצוֹת לִשְׁלוּחִים מְמֻנִּים, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא שׁוֹלֵט מַלְאָךְ וְלֹא מְמֻנֶּה אַחֵר, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, לָכֵן הִכְנִיס אֶת הָעָם שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהֶם אַחֵר לְאֶרֶץ שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהּ אַחֵר.