22.3.24
יב אדר ב תשפד
פ
דף
ב
מַה כָּתוּב? וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט (זה יצר הרע), שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם מְסַיְּעִים וּמַנְהִיגִים אֶת הַנְּשָׁמָה, וְהֵם מְסַיְּעִים וּמַנְהִיגִים אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, הֵם מְקַטְרְגִים בְּקִטְרוּג אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וְכָל הָאֵיבָרִים שֶׁל הַגּוּף בְּצַעַר בֵּינֵיהֶם, בֵּין הַנְּשָׁמָה לְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ שֶׁנִּלְחָמִים בִּקְרָב בְּכָל יוֹם.
מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט. הַנְּשָׁמָה חוֹזֶרֶת לַיֵּצֶר הָרָע וְאוֹמֶרֶת לוֹ, אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךְ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רוֹעֶיךְ, הַצְּדָדִים שֶׁלִּי וְהַצְּדָדִים שֶׁלְּךְ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע קְרוֹבִים זֶה עִם זֶה. זֶה לְיָמִין וְזֶה לִשְׂמֹאל.
הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךְ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי. רַבִּים הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, לֵךְ וְשׁוֹטֵט אַחֲרֵיהֶם וְהִפָּרֵד מֵעִמִּי. אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְגוֹ'. וּמוֹכִיחַ אוֹתוֹ וּמֵצִיק לוֹ בְּכַמָּה קְרָבוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁכָּתוּב וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.
כֵּיוָן שֶׁנִּפְרָדִים זֶה מִזֶּה מַה כָּתוּב? אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. מִתְיַשֶּׁבֶת הַנְּשָׁמָה עִם אוֹתָם הַצַּדִּיקִים בְּיִשּׁוּב טוֹב בְּשָׁלוֹם. וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר. אוֹתוֹ הַמְקֻלָּל הַמְקַטְרֵג הוֹלֵךְ לְקַטְרֵג וּלְהִתְחַבֵּר בְּמָקוֹם שֶׁהָרְשָׁעִים שָׁם, שֶׁכָּתוּב וַיֶּאֱהַל עַד סְדם. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? וְאַנְשֵׁי סְדם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. שָׁם שָׁרוּי וְשָׂם דִּיּוּרוֹ בֵּינֵיהֶם לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם לְהָסִיט אוֹתָם וּלְאַבֵּד אוֹתָם. (ואברהם במעשים טובים, בתשובה, ובתורה) (חסר) (במעשים רעים).
(כיון שנשארת הנשמה בלי מקטרג ונטהר הגוף מאותה הזהמה, מיד הקדוש ברוך הוא משרה את דיורו עמו ויורש נחלה עליונה ותחתונה, ויש לו נחת בין הצדיקים, והמקלל ההוא בין אותם הרשעים חוטאים עמו, עד שאין פדות לחטאיהם,)
(מה כתוב? וישמע אברם, זו הנשמה שנשארה בטהר הגוף, כי נשבה אחיו זה יצר הרע שנשבה בין אותם הרשעים בחטאים רבים, וירק את חניכיו ילידי ביתו אלו הם הצדיקים שעוסקים בתורה, שהם האיברים של הגוף הזריזים ללכת עמו, שמנה עשר ושלש מאות אלו רמ"ח איברי הגוף, ושבעים של סוד הנשמה שיוצאת משם,) בַּכֹּל מִזְדָּרֵז לָלֶכֶת לְשָׁם לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים לְהָשִׁיב אוֹתָם (מחטאם) מֵחֲטָאֵיהֶם.
מַה כָּתוּב? וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם וּמוֹדִיעַ לָהֶם אֶת דִּין הָעוֹלָם הַהוּא וְעֹנֶשׁ הַגֵּיהִנֹּם, וְלֹא נוֹתֵן שֵׁנָה לְעֵינוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה עַד שֶׁמּוֹכִיחַ אוֹתָם אֶת אוֹתָם הָרְשָׁעִים, וּמֵשִׁיב אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. מַה כָּתוּב? וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ. הֵשִׁיב אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי.
וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וְגוֹ' - אֲפִלּוּ אֶת אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע מַחֲזִיק עִמּוֹ, עַד שֶׁמַּכְנִיעוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ (ולא) וּמַמְתִּיק אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְהַכֹּל מֵשִׁיב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא יִשְׁקֹט יוֹמָם וָלַיְלָה, עַד שֶׁמּוֹכִיחַ אוֹתָם וְרוֹדֵף אוֹתָם עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁחָטְאוּ עַד שֶׁשָּׁבִים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי.
חָזַרְנוּ לַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַפָּרָשָׁה. כָּתוּב (שיר ג) מְצָאוּנִי הַשּּׁמְרִים הַ בְבִים בָּעִיר וְגוֹ'. (שנינו, כדגמה שרמוז באברהם ויצחק ושרה ורבקה יהו"ה, כדגמה הזו רמוז בפסוק הזה (רות א) ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים, אלימל"ך זו הנשמה לנשמה, נעמ"י זו הנשמה, ולמה נקראת נעמי? משום (תהלים צ) ויהי נעם ה' אלהינו, מחלון זו רוח הקדש, ולמה נקרא מחלון? שמחל לו הקדוש ברוך הוא, רו"ת זו הנפש הקדושה, ולמה נקראת רו"ת? על שם תו"ר, כליו"ן זו רוח הבהמ"ה, ועל זה אמר שלמה עליו השלום (קהלת ג) רוח הבהמה, זה יצ"ר הר"ע, ערפ"ה זו נפש השמאל, בת זוגו של היצר הרע, ולמה נקראת ערפה? משום כי עם קשה ערף הוא. אם זכה אדם עולה הנשמה העליונה, ואם לא מסתלקים אותם דוברי הנשמה והרוח, ונשארת הנשמה העליונה והנפש השכלית, מה כתוב? (רות א) ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה, ותאמר נעמי לכלתיה שבנה בנתי וגו', ותאמר רות אל תפגעי בי וגו', וערפה שבה לעמה ולאלהיה). שנינו, עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים של מעלה כמו ירושלים של מטה, בחומות ומגדלים ופתחים פתוחים, ואותן החומות ששם יש עליהם שומרים ששומרים את השערים של אותן החומות, שכתוב, (ישעיה סב) עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים וְגוֹ'. וּמִיכָאֵל כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן מִכֻּלָּם, שׁוֹמֵר פְּתָחִים שֶׁל אֵלּוּ הַחוֹמוֹת.
מַה כְּתִּיב, וַיְהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט (דא יצר הרע), דְּבְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא בְּהַאי עָלְמָא, אִנּוּן סִיעָן וּמַנְהִיגִי דְּנִשְׁמָתָּא, וְאִנּוּן סִיעָן וּמַנְהִיגִין דְּיֵצֶּר הָרָע, אִנּוּן בְּקִטְרוּגָא מְקַטְרְגִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְכָל שָׁיְיפִּין דְּגוּפָּא בְּצַּעֲרָא בֵּינַיְיהוּ בֵּין נִשְׁמָתָּא וְהַהוּא נָחָשׁ דְּקָא מַגִּיחִין קְרָבָא בְּכָל יוֹמָא.
מַה כְּתִּיב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אל לוֹט. נִשְׁמָתָּא אֲהַדְּרָא לְגַבֵּי יֵצֶּר הָרָע וְאָמַר לֵיהּ, אַל נא תְּהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינְיךָ וּבֵין רוֹעַי וּבֵין רוֹעֶיךָ, סִטְרִין דִּילִי וְסִטְרִין דִּילָךָ. כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ, יִצֶּר טוֹב וְיֵצֶּר הָרָע קְרֵיבִין דָּא בְּדָא, דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא.
הֲלא כָל הָאָרֶץ לְפָּנְיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלַי. סַגִּיאִין חַיָּיבַיָא אִנּוּן בְּעָלְמָא, זִיל וְשׁוּט אֲבַּתְּרַיְיהוּ וְאִתְּפְּרַשׁ מֵעִמִּי. אִם הַשְׂמֹאל וְאֵימִינָה וְגו'. וְאוֹכַח לֵיהּ וְאָעִיק לֵיהּ בְּכַמָּה קְרָבִין דְּעָבִיד בַּהֲדֵיהּ בְּכָל יוֹמָא, עד דִּכְתִּיב וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.
כֵּיוָן דְּמִתְּפָּרְשִׁין דָּא מִן דָּא מַה כְּתִּיב, אַבְרָם ישב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אִתְּיַשְׁבַתּ נִשׁמתָּא בְּאִנּוּן צַּדִּיקַיָא בְּיִשׁוּבָא טַב בִּשְׁלָם. וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, הַהוּא לָטְיָא מְקַטְרְגָא אָזִיל לְקַטְרְגָא וּלְאִתְּחַבְּרָא בְּאֲתַּר דְּחַיָּיבַיָא תַּמָּן דִּכְתִּיב וַיֶּאֱהַל עַד סְדוֹם. מַה כְּתִּיב בַּתְּרֵיהּ וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָאִים לַיְיָ מְאֹד. תַּמָּן שַׁרְיָא וְשָׁוִי דִּיּוּרֵיהּ בֵּינַיְיהוּ לְאִתְּחַבְּרָא בְּהוּ לְאַסְטָאָה לוֹן וּלְאוֹבָדָא לוֹן. (ואברהם בעובדין טבין בתשובה באורייתא) (חסר) (ס"א) בְּעוֹבָדִין בִּישִׁין.
כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּאָרַתּ נִשְׁמָתָּא בְּלָא מְקַטְרְגָא וְאִתְּדְּכֵי גוּפָּא מֵהַהוּא זוּהֲמָא, מִיָּד קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא אַשְׁרֵי דִיּוּרֵיהּ בַּהֲדֵיהּ וְיָרִיתּ אַחְסַנְתָּא עִלָּאָה וְתַּתָּאָה, וְאִיתּ לֵיהּ נַיְיחָא בֵּין צַּדִּיקַיָא, והַהוּא לָטְיָא בֵּין אִנּוּן רַשִׁיעַיָיא חָטָאן בַּהֲדֵיהּ, עַד דְּלָא הֲוָה פּוּרְקָנָא לְחוֹבַיְיהוּ.
מַה כְּתִּיב וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם דָּא נִשְׁמָתָּא דְּאִשְׁתְּאָרַתּ בְּדַכְיוּ בְּגוּפָּא. כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, דָּא יֵצֶּר הָרָע דְּנִשְׁבָּה בֵּין אִנּוּן חַיָּיבַיָא בְּחוֹבִין סַגִּיאִין. וַיָּרֶק אֶתּ חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתּוֹ, אִלֵּין אִנּוּן צַּדִּיקַיָיא דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָּא דְּאִנּוּן שַׁיְיפֵּי דְגוּפָּא זְרִיזִין לְמֵיהַךָ בַּהֲדֵיהּ י"ח וּשֹלשׁ מֵאוֹתּ, אִלֵּין רמ"ח שַׁיְיפִּין דְּגוּפָּא, ושִׁבְעִין, דְּרָזָא דְּנִשְׁמָתָּא דְּנָפְּקָא מִתַּמָּן (ע"כ). בְּכלָּא אִזְדְּרָז לְמֵהַךָ תַּמָּן לְגַבֵּי אִנּוּן חַיָּיבַיָא לְאֲתָּבָא לוֹן (מחובוי) מֵחוֹבֵיהוֹן.
מַה כְּתִּיב ויִּרְדֹּף עַד דָּן. רָדִיף אֲבַּתְּרַיְיהוּ וְאוֹדַע לוֹן דִּינא דְּהַהוּא עָלְמָא וְעוֹנְשָׁא דְּגֵיהִנֹּם, וְלָא יָהִיב דְּמִיכוּ לְעֵינֵיהּ בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא עד דְּאוֹכַח לוֹן לְאִנּוּן חַיָּיבִין וְאָתִּיב לוֹן בִּתְּיוּבְתָּא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא. מַה כְּתִּיב וַיָּשֶׁב אֶתּ כָּל הָרְכוּשׁ, אָתִּיב לוֹן בִּתְּיוּבְתָּא שְׁלֵימָא כְּדְקָא יְאוּתּ.
וְגַם אֶתּ לוֹט אָחִיו וְגו'. אֲפִּלּוּ לְהַהוּא יֵצֶּר הָרָע אַתְּקִיף בַּהֲדֵיהּ עַד דְּאַכְפְּיֵיה בְּעַל כָּרְחֵיהּ (ולא) וְאַמְתִּיק לֵיהּ כְּדְקָא חָזֵי. כּלָּא אָתִּיב בִּתְּיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָּא כְּדְקָא יְאוּתּ, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח יְמָמָא וְלֵילְיָא עַד דְּאוֹכַח לוֹן וּרְדַף לוֹן עַל הַהוּא חוֹבָא דְּחָאבוּ עַד דְּתָּאבוּ בִּתְּיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָּא כִּדְקָחָזוּ.
אַהֲדַרְנָא לְמִילֵּי קַדְמָאֵי דְּפָּרְשָׁתָּא. כְּתִיב (שיר השירים ג׳:ג׳) מְצָּאוּנִי הַשׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר וגו'. (תנן כדוגמת דרמיז באברהם ויצחק ושרה ורבקה ידו"ד, כדוגמא דא רמיז בהאי קרא (רות א׳:ב׳) ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים. אלימל"ך דא נשמתא לנשמתא.) נָעְמִ"י דָּא נְשָׁמָה, וְאַמַּאי אִתְּקְרֵי נָעְמִי, מִשׁוּם (תהילים צ׳:י״ז) וִיהִי נֹעַם יְיָ אֱלֹהֵינוּ. מַחְלוֹן דָּא רוּחָא קַדִּישָׁא, וְלָמָּה אִתְקְרֵי מַחְלוֹן דְּמָחַל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רוּ"ת דָּא נֶפֶשׁ קַדִּישָׁא, וְלָמָּה אִתְקְרֵי רוּ"ת עַל שֵׁם תּוֹ"ר. כִלְיוֹ"ן דָּא רוּחָ"א דְבְּעִירָ"א, ועַל דָּא אָמַר שְלמֹה עָלָיו הַשָׁלוֹם (קהלת ג׳:כ״א) רוּחַ הַבּהמה דָּא יֵצֶ"ר הָרָ"ע. עָרְפָּ"ה דָּא נַפְשָׁא דִּשְׂמָאלָא בַת זוּגֵיהּ שֶׁל יֵצֶר הָרָע. וְלָמָּה אִתְקְרֵי עָרְפָּה מִשׁוּם כִּי עַם קשה עֹרֶף הוּא. אִי זָכָה בַּר נָשׁ סָלְקָא נִשְׁמָתָּא עִלָּאָה, וְאִי לָאו מִסְתַּלְּקֵי אִנּוּן דוֹבְרֵי נִשְׁמָתָּא וְרוּחָא וְאִשְׁתָּאַר נִשְׁמָתָּא עִלָּאָה וְנְפֶּשׁ הַשִׂכְלִיתּ, מַה כְּתִּיב, (רות א׳:ז׳) וַתֵּצֵּא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיתָּה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלוֹתֶּיהָ עִמָּהּ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִכַלוֹתֶּיהָ שֹׁבְנָה בְנֹתַּי וְגו'. וַתֹּאמֶר רוּתּ אַל תִּפְּגְּעִי בִי וְגו' וְעָרְפָּה שָׁבָה לְעַמָּהּ וּלְאֱלהֶיהָ. תְּנַן עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא יְרוּשְׁלֵם לְעֵילָא כְּגַוְונָא דִּיְרוּשָׁלַםִ דִּלְתַּתָּא, בְּשׁוּרִין וּמִגְדָּלִין וּפִּתְּחִין פְּתִּיחִין, וְאִנּוּן חוֹמוֹתּ דְּתַּמָּן אִיתּ עֲלַיְיהוּ נָטְרִין דְּנָטְרֵי תַּרְעֵי דְּאִנּוּן חוֹמוֹתּ דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ב:ו׳) עַל חוֹמוֹתַּיִךָ יְרוּשָׁלַיִם הִפְּקַדְתִּי שׁוֹמְרִים וְגו'. וּמִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא עִלָּאָה מִכֻּלְהוּ נָטְרֵי תַּרְעֵי דְּאִנּוּן חוֹמוֹתּ.