​

רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מָקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת. פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר וְאָמְרוּ אוֹתוֹ הַחֲבֵרִים, אֲבָל בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאוֹתָם נְחָלִים נִכְנָסִים לְתוֹךְ הַיָּם, וְהַיָּם לוֹקֵחַ אוֹתָם וְשׁוֹאֵב אוֹתָם לְתוֹכוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁקּוֹפְאִים הַמַּיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹתוֹ הַקֶּרַח שׁוֹאֵב אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּכְנָס בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יוֹצְאִים הַמַּיִם בְּתֹקֶף שֶׁל הַדָּרוֹם, וּמַשְׁקֶה אֶת כָּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי. וּבֹא רְאֵה, יָם שֶׁקּוֹפֵא שׁוֹאֵב אֶת כָּל הַמַּיִם וּמַפְשִׁיר בְּכֹחַ הַדָּרוֹם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְנֶאֱמַר.
וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ בוֹ הַחֲבֵרִים, אֶל מָקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת. מָה הַטַּעַם הֵם שָׁבִים? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ נָהָר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מֵעֵדֶן לֹא פוֹסֵק לְעוֹלָמִים, וְהוּא מוֹצִיא תָּמִיד מַיִם לַיָּם, וְעַל זֶה הַמַּיִם שָׁבִים לָלֶכֶת, וְשָׁבִים, וְהוֹלְכִים וְשָׁבִים, וְלֹא פוֹסְקִים לְעוֹלָמִים. וּכְשֶׁהוּא שָׁב לָלֶכֶת, כְּדֵי לָלֶכֶת לְהַשְׁקוֹת אֶת הַכֹּל, וּבָאָה רוּחַ צָפוֹן וְהַמַּיִם קוֹפְאִים, וְרוּחַ הַדָּרוֹם שֶׁהִיא חֲמִימָה, (מפשירה) מַטִּילָה אוֹתָם לָלֶכֶת לְכָל צַד. וְעַל זֶה הַיָּם הַזֶּה יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ, וּבִשְׁבִילָם הוּא עוֹמֵד, וָאֳנִיּוֹת הוֹלְכוֹת וְנוֹסְעוֹת לְכָל צַד.