​

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל שׁוּקֵי מִצְרַיִם הָיוּ מְלֵאִים אֱלִילִים, וְעוֹד, שֶׁבְּכָל בַּיִת וּבַיִת הָיוּ מְצוּיִים מִינִים שֶׁנִּקְשָׁרִים בְּכִשְׁפֵיהֶם בְּאוֹתָם כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים שֶׁלְּמַטָּה, וּמְעוֹרְרִים רוּחַ טֻמְאָה בְּתוֹכָם.

וְסוֹד הַדָּבָר לָמַדְנוּ, כָּתוּב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזת. אֲגֻדַּת אֵזוֹב לָמָּה? כְּדֵי לְבַעֵר רוּחַ טֻמְאָה מִבֵּינֵיהֶם, (זה הפסוק קשה, וכי וראה את הדם ואחר כך ופסח, שמשמע שסימן הוא שעשה, מדוע, ' והרי הכל גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, וכתוב (דניאל ב) הוא מגלהעמקות ונסתרות. אלא שנינו, כתוב וירא ה' וינאץ וגו', וכתוב וירא ה' כי רבה רעת וגו'. ושנינו, לא מתראה השגחה למעלה, אלא כאשר נראה למטה מעשה, ומשגעשה מעשה ההשגחה למעלה מתעוררת, ומפני כן הכל, בין לטובה ובין לרעה, במעשה תלוי הדבר. ולקחתם אגדת אזוב וגו'. אגדת אזוב למה, ' ומה הטעם רצה שיתגלה דם על המשקוף ועל שתי המזוזות, אמר רבי יוסי, כל השוקים במצרים היו מלאים אלילים, ובכל בית ובית היו נמצאים מינים שמקטירים בכשפיהם באותם כתרים תחתונים שלמטה ומעוררים רוח טמאה אצלם, ועל זה אגדת אזוב, כדי לבער רוחות מביניהם) וּלְהַרְאוֹת בְּפִתְחֵיהֶם בִּשְׁלֹשֶׁת הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה. אֶחָד כָּאן, וְאֶחָד כָּאן, וְאֶחָד בֵּינֵיהֶם. וְלָכֵן וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף, מִשּׁוּם שֶׁרוֹאֶה אֶת הַשִּׁםִ הַקָּדוֹשׁ רָשׁוּם עַל הַפֶּתַח.


אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ אָז לְשֵׁם מָה דָּם, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, לָבָן וְאָדם וְאֶחָד שֶׁכָּלוּל בֵּין הַגְּוָנִים? אָמַר לוֹ, שְׁנֵי דָמִים הָיוּ, אֶחָד שֶׁל מִילָה וְאֶחָד שֶׁל פֶּסַח. שֶׁל מִילָה רַחֲמִים, וְשֶׁל פֶּסַח דִּין.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא כָּךְ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ, שֶׁהֶחֱזִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אוֹתוֹ דָּם לְרַחֲמִים, כְּאִלּוּ הָיוּ לָבָן בְּתוֹךְ הַגְּוָנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל טז) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךָּ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וְגוֹ'. וְאַף עַל גַּב שֶׁהָיָה אָדם, הָחְזַר לְרַחֲמִים, שֶׁכָּתוּב בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וְלָכֵן רָשׁוּם הַפֶּתַח בִּשְׁלֹשָׁה צְדָדִים - אֶחָד כָּאן, וְאֶחָד כָּאן, וְאֶחָד בֵּינֵיהֶם.